אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· הרב איסר זלמן מלצר

פרק א · הלכה א

פרק א

כל הפסולין לעבודה מותרין לשחוט קדשים לכתחלה ואפי' קדשי קדשים חוץ מן הטמא שאינו שוחט לכתחלה, ואע"פ שהוא חוץ לעזרה ופשט ידיו ושחט בעזרה גזירה שמא יגע בבשר.
ופשט ידיו. כתב הלח"מ אע"ג דבריש פ' כל הפסולים אמרו דעביד סכין ארוכה ושחט. כתב רבינו ופשט ידיו משום דהוא פסק בפ"ג מהל' ביאת מקדש דביאה במקצת לא שמה ביאה. ודבריו תמוהים דהא דברי הרמב"ם כאן הוא על זה שאינו שוחט לכתחלה אף שפשט ידיו. ומה שפסק הרמב"ם דביאה במקצת לא שמה ביאה הא אינו אלא דפטור מכרת ומלקות אבל מכין אותו מכת מרדות. וא"כ קשה למה צריך הטעם לזה שאינו שוחט לכתחלה משום גזירה שמא יגע בבשר. הא בלא זה אסור לו להכניס ידיו לעזרה ונראה דמשכחת לה במצורע שמכניס ידיו לבהונות דהו"א דבשעה זו יכול לשחוט ומצורע זה הוא טבול יום ואינו מטמא הסכין אבל הבשר מטמא אם יגע דהא טבול יום פוסל תרומה וקדשים.
והנה בס' אחיעזר חיו"ד סי' א' הביא מה שהקשה הנוב"י מה שהשמיט הרמב"ם אוקימתת הגמ' ריש חולין בטמא שרץ או ששחט בקרומית של קנה והאריכו בזה, ולדעתי לא קשה כלל כיון דאין בזה חדוש דין ועיקרי ההלכות הם בהל' טומאת מת, וכן מה שהשמיט דצריך שיאמר ברי לי שלא נגעתי, ג"כ לא קשה דגם בזה אין חידוש דין וגם לפי ד' התוס' ד"ה דליכא גם זה פשוט, ועכ"פ כאן בהל' פסוה"מ ודאי אינו צריך הרמב"ם לבאר דיני טומאה וגם בהל' טומאה אין כאן חידוש.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה