אבן האזל על משנה תורה, הלכות עדות· הרב איסר זלמן מלצר
פרק יד · הלכה ג
ויש דברים שסומכין בהן על עדות שמעיד כשהוא גדול הואיל והם דברים של דבריהם, ואלו הם הדברים שאדם נאמן להעיד בגודלו מה שראה בקטנו נאמן אדם לומר זה כתב ידו של אבי או של רבי או של אחי מפני שקיום שטרות מדבריהם, זכור אני בפלונית שנשאת ונעשה לה מנהג הבתולות הואיל ורוב נשים בתולות נשאות וכתובה מדבריהם, שהמקום הזה בית הפרס מפני שטומאתו מדבריהם ועד כאן היינו באין בשבת שצמצום התחום עד אלפים אמה בלבד מדבריהם, שהיה איש פלוני יוצא מבית הספר לטבול ולאכול בתרומתו לערב, ושהיה חולק עמנו תרומה, ושהיינו מוליכים חלה ומתנות לפלוני כהן על ידי עצמו, ואמר לי אבא משפחה זו כשרה משפחה זו פסולה ואכלנו בקצצה של פלוני שהאכילוני אחיו כדי להודיע שאחיהם פלוני נשא אשה שאינה הוגנת לו שכל אלו הדברים להחזיק זה הכהן לאכול בתרומה של דבריהם או לדחותו ממנה.
הואיל ורוב נשים בתולות נשאות וכתובה מדבריהם הלח"מ הקשה דאיך נתן הטעם מפני שכתובה מדבריהם אדרבא כיון דמן התורה אינו חייב כתובה ומדרבנן בלבד היא לא היה להם להחמיר כל כך ולומר שאפילו בגדול שיעיד מה שראה בקטנותו שיהא נאמן להוציא ממון שמן התורה אינו חייב בו עוד הביא מה שכתב הר"ן על מש"כ הרמב"ם או לדחותו ממנה וכתב דאין כוונתו לומר דמי שהוחזק בכשרות נאמן התינוק בכך דאם כן יותר היה ראוי לדחותו מתרומה של תורה, והוכיח מזה הלח"מ דדוקא להקל סומכין על עדותן ולא להחמיר.
והנה בהא דשהמקום הזה בית הפרס ג"כ כתב הר"ן הובא בכ"מ שאין עדות זו אלא להקל אבל לא שנאמינהו להחמיר שאם נאמינהו להחמיר בדרבנן כ"ש בדאורייתא אבל באמת מלשון הרמב"ם לא משמע כן, ומוכח מכל זה דהרמב"ם סובר דאפילו בדבר שרבנן החמירו ג"כ נאמן הקטן להעיד בגדלו ומשום דדבר שחכמים תיקנו לא הצריכו בו דוקא עדות של תורה אלא עדות המספיקה לברר הדברים, ועיין בפיהמ"ש שכתב והם כולם מדרבנן לפי שקיום שטרות דרבנן ותקנת כתובה מנה מאתים דרבנן ונראה דסובר דהא דבתולות נשאות לא צריך אלא אי כתובה מדאורייתא אבל אי כתובה מדרבנן לא צריך לכל זה דרבנן לא הצריכו עדות דאורייתא וכמש"כ.