אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות עבודת יום הכפורים· הרב איסר זלמן מלצר

פרק ה · הלכה א

פרק ה

כל עבודות שעובד בבגדי לבן בפנים בהיכל צריך לעשותן על הסדר שבארנו ואם הקדים בהן מעשה לחבירו לא עשה כלום. קטרת שחפנה קודם שחיטת הפר לא עשה כלום אע"פ שהחפינה בעזרה צורך פנים בעבודת פנים היא, וכן שעיר ששחטו קודם מתן דמו של פר לא עשה כלום, אע"פ שהשחיטה בעזרה הרי דמו נכנס לפנים. איל ושעיר המוספין שעשה אותן קודם עבודת היום אינן כלום.
בבגדי לבן בפנים בהיכל, הלח"מ האריך כאן ורצה לפרש דדעת הרמב"ם דגם היכל הוי כמו לפני ולפנים לר' יהודה, אבל הוכיח דא"א לומר כן מהסוגיא דזבחים דף מ' לכן כתב הכ"מ דצריך לגרוס בד' הרמב"ם בבגדי לבן לפנים מן ההיכל, ואדמו"ר גאון ישראל בספרו חידש כאן לחלק בעבודת ההיכל בין ההזאות שמזה בהיכל על הפרכת, ובין ההזאות שמזה על המזבח, דההזאות שמזה על הפרכת דינם כמו עבודת פנים, (ובס' חזון יחזקאל להגר"י אברמסקי שי', על התוספתא דזבחים הוסיף לנכון משום דבפר העלם דבר כשהוא מזה על הפרכת עומד מחוץ למזבח הזהב, וביוה"כ עומד לפנים מן המזבח כדתניא ביומא דף נח.) והוכיח אדמו"ר חדוש זה מהא דאמר ביומא דף מ' דאם הקדים הזאת דם הפר בהיכל קודם הזאת דם השעיר לפני ולפנים ודאי מעכב דחוקה כתיב וקשה דהא ר' יהודה לית ליה חוקה בהיכל ורש"י פי' שם דכיון שהקדים להזאת דם השעיר לפני ולפנים מעכב בזה חוקה, אבל מד' הרמב"ם מוכיח דאינו סובר כן. מדכתב כאן בהל' ב' בשעיר ששחטו קודם מתן דמו של פר דאע"פ שהשחיטה בעזרה הרי דמו נכנס לפנים, ולפירש"י, לא צריך לטעם זה כיון ששחטו קודם מתן דמו של פר לפנים, לכן מוכח מכאן לשיטת הרמב"ם דאם נתן מדם הפר בהיכל על הפרכת קודם שנתן מדם השעיר בפנים דאמר הגמ' דפסול דחוקה כתיב אינו משום דדם השעיר הוא בפנים, אלא דעל דם הפר בעצמו איכא למיפסל משום חוקה משום שנתנו על הפרכת דהוי כלפנים, ובזה מבואר מה דתנן והוא בהלכה ד' הקדים דם השעיר לדם הפר במתנות שבהיכל על הפרכת יחזור ויזה מדם השעיר, והלח"מ עמד בזה וכתב כיון דאפשר להזות אע"ג דבדיעבד כשר לא מיקרי בדיעבד, אבל לפי"ז מבואר בפשיטות דכיון דההזאה הוא על הפרכת הוי כלפנים.
אכן אדמו"ר לא ביאר מה שכתב הרמב"ם בהל' ג' איל ושעיר המוספין שעשה אותן קודם עבודת היום אינן כלום, והוא מד' הגמ' ביומא דס"ב ע"ב במה דאמר רב חסדא הואיל וראוי לשעיר הנעשה בחוץ, ופריך ומ"ש לשעיר הנעשה בפנים דלא, דמחוסר הגרלה, לשעיר הנעשה בחוץ נמי לא חזו דמחסרי עבודת היום, ואיל ושעיר המוספין הא אינו עובד בהם אלא על המזבח, וע"כ משום שהקדימן לעבודת היום שהם בפנים, וכפירש"י גבי הקדים דם הפר בהיכל קודם דם השעיר הנעשה בפנים וכן כתב בהר המוריה שע"כ צריך לפרש כן.
והנה הגבורת ארי ליומא במלואים בדף ס"א במה דאמר הגמ' שעיר ששחטו קודם מתן דמו של פר לא עשה ולא כלום הקשה דהא אמר ר"פ במנחות דף ה' דכיון דשחיטה לאו עבודה היא לא קאי ע"ז עיכובא דתהי', וה"נ לא קאי ע"ז עיכובא דחוקה, וכתב עוד וכ"ת ה"ט משום דיש מחוסר זמן לבו ביום, דה"ט דהקדים לאשמו, דהא התוס' הקשו כיון דיש מחוסר זמן לבו ביום ל"ל חוקה גבי יוה"כ לעכב, ותירצו דדוקא גבי מצורע חשיב מחוסר זמן במה שעדיין לא הגיע זמן טהרתו, אבל סדר עבודה דיוה"כ דלכפרה לא חשיב מחוסר זמן, והעלה הג"א דטעמא דשעיר ששחטו אינו משום לתא דשעיר, אלא משום דאיחר דם הפר אחר שחיטת השעיר, וכמו הקדים מתנות פר בהיכל קודם מתנות השעיר בפנים וכפירש"י הנ"ל וכבר כתבנו מדברי אדמו"ר דמד' הרמב"ם מוכח דאינו מטעם זה מדכתב שהרי דמו נכנס לפנים.
אכן יש לדון בעיקר דברי הג"א שכתב ע"פ ד' התוס' דא"א לבוא כאן מדין מחוסר זמן דאינו אלא במצורע דהא בהך סוגיא דיומא דס"ב שהבאנו מסיק הגמ' דסבר רב חסדא אין מחוסר זמן לבו ביום, ובתוס' במנחות שם ד"ה אלא אר"פ, כתבו דמה דאמר ביומא גבי שעירי יוה"כ אי מחוסר זמן לבו ביום אין לדמות לכאן דלגבי שחוטי חוץ חשיב ראוי לפתח אוהל מועד כיון דחזי לבו ביום, ומוכח מד' התוס' דגבי שעיר הנעשה בחוץ לעיקר הקרבתו שפיר חשיב מחוסר זמן אפי' לבו ביום רק לגבי שחוטי חוץ חייב, וקשה במש"כ התוס' דלגבי סדר עבודת יוה"כ דלכפרה לא חשיב מחוסר זמן, וע"כ צ"ל דעיקר חילוק התוס' הוא מסדר עבודת יוה"כ היכי דכולם עבודות היום צריך חוקה לומר דהוי עיכובא, אבל שעיר הנעשה בחוץ דאינו קרבן עיקר כפרת היום אלא קרבן המוספין אחר קרבנות כפרת היום שיהו הכהנים מתכפרים מקודם בקרבנות כפרת היום, ובגדר יבוא זכאי ויכפר, יש סברא דגם בזה שייך לומר מחוסר זמן. וכבר כתב בחק נתן על ד' התוס' דמה שכתבו דדוקא בהדי מצורע היינו וכל דדמי ליה דשייך לומר שעדיין לא הגיע זמנו, עכ"פ בהכרח לומר כן דבשעיר המוספין שייך לומר מחוסר זמן, וכיון שכתבו התוס' דקיי"ל יש מחוסר זמן לבו ביום, מבואר מה דאמר הגמ' דלשעיר הנעשה בחוץ נמי לא חזי דמחסרי עבודת היום והיינו דהוי מחוסר זמן, ורק לדין שחוטי חוץ חייב משום דהוי ראוי לפתח אוהל מועד כמש"כ התוס', ומיושב פסקו של הרמב"ם בהל' ג' באיל ושעיר המוספין.
אכן בעיקר באורו של אדמו"ר אף דהוא מסתבר מ"מ הוא חדוש דכל כה"ג הו"ל להגמ' לפרש החילוק לר' יהודה בעבודות שעובד בבגדי לבן בהיכל בין בהזאות על המזבח ובין בהזאות על הפרוכת.
ונראה דאולי יש לבאר ההלכה באופן אחר, דבעיקר דברי הרמב"ם שכתב בפנים בהיכל מבואר זה ע"פ מה שכתב בפ"א מהל' בית הבחירה הל' ה' וז"ל, ואלו הן הדברים שהן עיקר בבנין הבית עושין בו קדש וקדש הקדשים והי' לפני הקדש מקום אחד והוא הנקרא אולם ושלשתן נקראין היכל, ומבואר דגם קדש הקדשים נקרא היכל, א"כ באור ד' הרמב"ם פשוט, בפנים בהיכל הוא כמו בהיכל בפנים והוא קודש הקדשים, דהא קדש הקדשים הוא ג"כ היכל.
רק שעלינו ליישב הוכחת אדמו"ר מהא דמבואר בגמ' בדף מ' דאם הקדים הזאת דם הפר בהיכל קודם הזאת דם השעיר לפנים פסול משום דחוקה כתיב, דאף דרש"י מפרש בטעמא משום דאיחר הזאת דם דשעיר בפנים. אבל מד' הרמב"ם מוכח דאינו סובר כן ממה שכתב בטעמא דשעיר ששחטו קודם מתן דמו של פר דפסול, דאף דהשחיטה בעזרה הרי דמו נכנס לפנים, ולפירש"י לא צריך לטעם זה, ויש לומר בזה דהנה כבר הבאתי מה שהקשה הגבורת ארי על הך דינא דשעיר ששחטו דהא שחיטה לאו עבודה ולא קאי ע"ז עיכובא דתהי'. ונראה דיש חילוק בין עכובא דתהי' דגבי מצורע דכתיב זאת תהי' טהרת המצורע דבזה שפיר אמרינן דכיון דשחיטה לאו עבודה לא הוי מעיקר הוייה של טהרת המצורע, אבל חוקה דכתיב גבי סדר עבודות יוה"כ דאף דשחיטה לא הוי עבודה לדין עיקר הכפרה, אבל מ"מ הא הוי עבודה מעבודות הקרבן, ושייך בזה שינוי קודש ושינוי בעלים א"כ שפיר שייך לפסול מדין חוקה דכתיב בעבודות היום גם בדין שחיטה כיון שהוא מוכרח לעבודת הקרבן, וכבר כתבתי למעלה דאין להוכיח דשחיטה לאו עבודה משום דחולין נמי צריך שחיטה, דהא מתעסק בחולין כשר, ובקדשים בעינן דוקא כונה לשם שחיטה.
איברא דמצינו גם בדין חוקה דכתיב ביוה"כ דכיון דשחיטה לאו עבודה אמרינן דלא קאי ע"ז חוקה דביומא דף מ"ב דאמר רב שחיטת פרו בזר כשרה. ופריך הא כתיב אלעזר וחוקה ומשני שחיטה לאו עבודה, אלא דבאמת לא קשה דגבי דין להצריך דוקא כהן הא איכא קרא בברייתא בזבחים דף ל"ב ע"א דכתוב ושחט את בן הבקר וגו' והקריבו וגו' מקבלה ואילך מצות כהונה לימד על השחיטה שכשרה בכל אדם. לכן לענין לפסול בזר אמרינן דאינה עבודה גמורה בקרבנות מדכשרה בזר בכל הקרבנות דגם ביוה"כ לא קאי ע"ז חוקה, אבל בדין סדר העבודות שפיר אמרינן דגם שחיטה לא יצאה מכלל הסדר כיון דעכ"פ שחיטה ג"כ היא הכרחית לעבודת הקרבנות ודלא כבשחיטת חולין וכמש"כ.
ועכשיו נראה דיש ליישב דהרמב"ם ג"כ יסבור כפירושו של רש"י בהא דאקדים מתנות הפר בהיכל קודם מתנות דשעיר בפנים, דהתו"י שם כתבו וז"ל דאע"ג דחוקה לא כתיבא אלא בבגדי לבן בפנים לר' יהודה, מ"מ בסדר עבודות של פנים כתוב חוקה ואין להפסיקן בעבודת חוץ, עכ"ל, ובזה נוכל לומר דאף שתירצנו קושיית הגבורת ארי דהא שחיטה לאו עבודה, דזה אינו אלא לדין טהרת המצורע או לדין לפסול זר בזה אמרינן דלא קאי על שחיטה תהי' וחוקה, אבל שחיטה עצמה כיון דעכ"פ הוא מוכרחת בעבודת הקרבן שייך לפסול בה שלא ישנה אותה לעשותה שלא בסדר, אבל נוכל לחלק דזהו דוקא אם נוכל לפסול מצד שחיטה עצמה שהיתה שלא בזמנה והקדימו אותה, אבל אם מצד השחיטה עצמה אין חסרון בשביל שאינה בפנים, ובדבר הנעשה בחוץ לא כתיב חוקה. ורק שנבוא לפסול משום הזאת פר בהיכל שנעשית מאוחרת, בזה נוכל לומר עפ"מ שכתבו התוס"י שהבאתי בהא דאקדים מתנות הפר בהיכל, משום דבסדר עבודות פנים כתיב חוקה ואין להפסיקן בעבודות חוץ, דלגבי עבודות פנים שלא להפסיקן בעבודות חוץ צריך דוקא שיפסיקן בעבודות גמורות שבאות לכפרה, אבל שחיטה דלאו עבודה היא וכשרה בזר לא מיקרי עבודה לגבי זה ולא נחשבת הפסקה בזה בעבודות פנים, ומיושב מה שהוצרך הרמב"ם לומר בטעמא דשעיר ששחטו קודם מתן דמו של פר דאף שהשחיטה בחוץ דדמו נכנס בפנים, דבזה לא מהני הטעם משום שמתן דמו של פר יהי' אחר שחיטת השעיר, דכיון דשחיטה לאו עבודה היא אי לאו טעמא שדמו נכנס לפנים ועל השחיטה בעצמה כתוב חוקה, לא הוי מהני טעמא שהזאת דמו של פר תהי' מאוחרת משום דשחיטה לא הוי עבודה ולא הוי הפסקה כנ"ל.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות עבודת יום הכפורים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה