אבן האזל על משנה תורה, הלכות עבודת יום הכפורים· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ד · הלכה א
(בסוף ההלכה) ומערה הקטרת בגודלו לתוך חפניו עד שמחזירה למלא חפניו כשהיתה.
הלח"מ הביא גירסתנו ומעלה בגודלו עד שמגעת לבין אצילי ידיו, והביא ע"ז פירש"י ודחק לפרש הברייתא לפי פי' הרמב"ם, ובסוף דבריו כתב ואולי הי' לרבינו גירסא אחרת שם, והנה הגר"א ז"ל בהגהותיו בגמ' כתב וז"ל ומערה בגודלו לתוך חפניו, כצ"ל, ושבינתים סגור בעגולים, ונוסף שם, וערמב"ם הל' עיוה"כ פ"ד הל' א' ובלח"מ שם עכ"ל ההגהה, וראיתי בדקדוקי סופרים בהגהות שכתב ומעלה בגודלו וכו' בכ"י ב' ומערה, אבל מדגריס עד שמגיע כו' משמע שט"ס הוא עכ"ל, והנה זה ודאי נכון שאם נגרוס עד שמגיע וכו' ע"כ צריך לגרוס ומעלה דלא שייך זה על ומערה, אבל מה שכתב שט"ס הוא צ"ל להיפוך דהגירסא ומערה הוא נכונה כגירסת הרמב"ם וכן הוא בסמ"ג, ותיבות עד שמגיע וכו' הוא הוספה ממגיהים שהוסיפו מגירסתנו, אח"כ ראיתי בפ' הר"ח שכתב וז"ל ומערה בגודלו עד שמעלה לבין אצילי ידיו, וע"כ צ"ל שגם בגירסתו שלטו ידי המגיהים שהוסיפו זה מהגירסות שכתוב ומעלה, והנה בסמ"ג מ"ע ר"ט כתב ותניא בגמ' שאוחז שפת הכף בראשי אצבעותיו או בשיניו ומערה הקטרת בגודלו לתוך חפניו עד שמחזירה למלא חפניו כשהיתה, והוא כד' הרמב"ם, ומד' הסמ"ג הוא הגהת הגר"א.