אבן האזל על משנה תורה, הלכות עבודת יום הכפורים· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ב · הלכה ב
כל עת שישנה את הבגדים ויפשוט בגדים ולובש בגדים אחרים טעון טבילה, שנאמר ופשט את בגדי הבד ורחץ את בשרו במקום קדוש ולבש את בגדיו וחמש טבילות ועשרה קידושין טובל כהן גדול ומקדש בו היום, כיצד בתחילה פושט בגדי חול שעליו וטובל ועולה ומסתפג ולובש בגדי זהב ומקדש ידיו ורגליו, ושוחט את התמיד ומקטיר קטרת של שחר של כל יום ומטיב את הנרות ומקטיר אברי התמיד עם החביתין והנסכים ומקריב הפר ושבעה כבשים של מוסף היום.
השגת הראב"ד. ומטיב את הנרות וכו', א"א אמת כך הוא לשון המשנה, אבל לא היה בין הערבים הטבה אלא לנר המערבי בלבד שהיה דולק מערב לערב.
כתב הכ"מ כונת הראב"ד שהוא סבור שפירוש בהטיבו את הנרות אינו הדלקת הנרות כמש"כ רבינו בפ"ג מתמידין ומוספין, אלא הטבת הנרות היינו דישונן ותיקון הפתילות החדשות וכו' ורבינו סבור שגם בבוקר היה מדליק הנרות דבהטיבו היינו בהדליקו כמש"כ בפ"ג מתמידין ומוספין וכו', ומפרש הכ"מ דמה שכתב שם הרמב"ם בפ"ג הל' י"ב והדלקת הנרות היא הטבתם, היינו דמה דכתיב בקרא בהיטיבו היינו הדלקת הנרות, והנה מקודם צריך לבאר דמה שהוצרך הכ"מ לבאר כאן דברי הראב"ד זהו לפי"מ שהעמיד השגת הראב"ד על ומטיב את הנרות שכתב הרמב"ם בהטבת שחרית, שכן מוכרח מבאורו שאחר שבאר מחלוקת הרמב"ם והראב"ד בהטבת הנרות כתב ומ"ש ומקריב הפר וכו' במשנה וכו', ומפורש דהשגת הראב"ד העמיד על ומטיב את הנרות דשחרית וזה הצריכו לפרש דהראב"ד הלא בא לבאר הטבת הנרות של בין הערבים, לכן כתב דכונתו לפרש דהטבת הנרות של בין הערבים אינו בכל הנרות אלא בנר מערבי, אבל אכתי אינו מבואר כלל לשון הראב"ד במה שכתב אמת כך הוא לשון המשנה, דעל לשון המשנה בהטבת הנרות שחרית לא באר כלום ובודאי הוא בכל הנרות חוץ מנר מערבי, והראב"ד ביאר מה דתנן ולהיטיב את הנרות בנרות של בין הערבים, ועוד דאם עיקר השגתו הוא על דברי הרמב"ם בפ"ג מהל' תמידין שכתב והדלקת הנרות הוא הטבתם, היה לו להשיג שם, ומה מצא בדברי הרמב"ם כאן שכתב ומטיב את הנרות להשיג עליו ע"כ נראה פשוט שיש כאן ט"ס בהציון, והשגת הראב"ד אינה על ומטיב את הנרות דשחרית אבא על סוף ד' הרמב"ם שכתב ומטיב את הנרות בהטבת בין הערבים, וכאן מצא מקום להשיג ולומר דאמת דכך הוא לשון המשנה, והיינו בפ"ז בדף ע' דתנן גבי הטבת בין הערבים ג"כ ולהיטיב את הנרות, ובזה כתב דבין הערבים לא היתה הטבה אלא על נר מערבי.
אכן זה נכון כדברי הכ"מ דבודאי הראב"ד סובר כדעת הרמב"ן והרשב"א דבשחרית לא היה אלא הטבת הנרות ולא הדליקו אותם, ומשום זה לא היה בין הערבים הטבה אלא על נר מערבי שהי' דולק, אבל לשאר הנרות לא הי' הטבה שהרי לא היו מודלקין והיו מוטבין מהטבת שחרית, אבל הרמב"ם סובר דבשחרית אחר ההטבה היו מדליקין אותם, אך מה דמפרש הכ"מ שזהו מה שכתב הרמב"ם בפ"ג מהל' תמידין והדלקת הנרות זו היא הטבתם, ומפרש לדעת הרמב"ם דמה דכתיב בהיטיבו היינו בהדליקו כבר כתבתי שם שזהו תימה גדולה דהא הטבת הנרות פסולה בזר, והדלקתם כשרה בזר לדעת הרמב"ם, וע"כ דהדלקה אינה הטבה, אלא דהרמב"ם סובר דתכלית ההטבה הוא שיהיו מודלקין בטוב, ולכן אם ייטיבו את הנרות בשחרית ולא ידליקו אותם אח"כ לא נתקיימה תכלית המצוה, אבל מכיון שעיקר המצוה אינה ההדלקה אלא ההטבה לכן הדלקתם כשרה בזר, ובארתי שם בארוכה כל הענין לדעת הרמב"ם ולדעת הרשב"א שזהו דעת הראב"ד.