אבן האזל על משנה תורה, הלכות עבודת יום הכפורים· הרב איסר זלמן מלצר
פרק א · הלכה ב
עבודת כל חמש עשרה בהמות אלו הקריבין ביום זה אינה אלא בכהן גדול בלבד, אחד כהן המשוח בשמן המשחה או המרובה בבגדים, ואם היתה שבת אף מוסף שבת אין מקריב אותו אלא כהן גדול, וכן שאר העבודות של יום זה כגון הקטרת הקטורת של כל יום והטבת הנרות הכל עשוי בכהן גדול נשוי, שנאמר וכפר בעדו ובעד ביתו, ביתו זו אשתו.
עבודת כל חמש עשרה בהמות, הכ"מ כתב וז"ל כתב הריטב"א בפ"ק דיומא בשם הרמב"ם דמדאורייתא אין חובה בכה"ג אלא בעבודת היום ממש, אבל תמידין ועבודות של כל יום כשרות בכהן הדיוט, אלא דמצוה בכה"ג, ובדברי הכ"מ ודאי ט"ס דבריטב"א מפורש שזהו מדברי הרמב"ן שכתב מקודם ומורי הרב ז"ל תירץ וזהו הרא"ה, ואח"כ כתב ובשם רבינו הגדול רבו ז"ל אמר לי שהיה סובר דמדאורייתא אין חובה בכה"ג אלא בעבודת היום ממש וכו', ובודאי הכ"מ לא הי' מפרש שזהו הרמב"ם שלא הי' רבו של הרא"ה, והלח"מ הביא מדברי הכ"מ שזהו שיטת הרמב"ם, וכנראה לא ראה דברי הריטב"א בפנים, והלח"מ מפרש דברי הריטב"א שגם להלכה אין צריך כה"ג אלא למצוה, ולא ראה ד' הריטב"א דאחר שכתב אלא דמצוה בכה"ג כתב עוד ורבנן שוו חובה בכה"ג וכו', וכן כתב הריטב"א להדיא בדל"ב, וכבר השיג המגיה בריטב"א על המים חיים בחדושיו על הרמב"ם בזה.
אכן המים חיים הקשה עוד על הרמב"ם אחר שהביא ד' התוס' ביומא דף ל"ב שהקשו על מה דפריך הגמ' דאי מירוק מעכב הו"ל עבודה באחר שכתבו דמ"מ פסול מדרבנן איכא, דלא יתיישב לדעת הרמב"ם שכתב להדיא בפ"א מהל' פסוה"מ הל' ב' דאפי' בשחיטת פרו של כה"ג אם שחט זר כשר, וכתב דלפי"מ שכתבו התוס' שם תי' ב' דטעמא דשחיטה בזר כשרה הוא משום דנוהגת גם בחולין, וא"כ אם הי' כאן מירוק עיכובא וזהו דוקא בקדשים, א"כ הוי עבודת קדשים וצריך כה"ג, וא"כ מיושב גם לדעת הרמב"ם, אבל גם זה אינו מיושב דהא קיי"ל כר' נתן דבשחיטת חולין לא בעינן כונה. וזרק לנועצה בכותל כשרה כמבואר בפ"ב מהל' שחיטה הל' י"א ובשחיטת קדשים בלא כונה לשחיטה פסול בדיעבד, כמבואר בפ"א מהל' פסוה"מ הל' ג' א"כ מוכח דאין הטעם מה דשחיטה בזר כשרה משום שנוהגת בחולין, אלא דהוא גזה"כ דילפינן מוהקריבו דמקבלה ואילך מצות כהונה, וכבר כתבתי כן בפ"ד מהל' מעה"ק הל' ז' לענין דין כלי שרת, ועלה בדעתי לומר דקושיית הגמ' א"כ הו"ל עבודה באחר היינו דלמצוה הא ודאי בכה"ג, ומצאתי שכתב כן הגבורת ארי ביומא שם, אבל גם זה אינו מיושב דהא אמר ע"ז הגמ' ותניא כל עבודת יוה"כ אינן כשרות אלא בו, ומשמע דהוא לעכב.
ונראה דאפשר לומר לדעת הרמב"ם כד' התוס' בלא הטעם שכתבו דטעמא דשחיטה בזר כשרה משום שנוהגת בחולין, אלא דכיון דעיקר דין שחיטה לצורך הכשר שחיטה סגי ברוב סימנים, א"כ אם היינו אומרים דבשחיטת קדשים אם לא מירק פסול ע"כ אינו משום הכשר שחיטה, דלא מסתבר לחלק בזה בדין הכשר שחיטה בין חולין לקדשים, דאף שכתבנו דיש חילוק בדין כונה זהו בדין חשיבות העבודה דהא שחיטה הוא מד' עבודות הקרבן, אבל כמה לחתוך הסימנים כיון שאנו רואין דבשחיטת רוב סימנים נחשב לשחוט, למה נצריך בקדשים יותר, וע"כ דאם הי' צריך מירוק זהו בשביל צורך קבלת הדם, דכיון שצריך להתכוין לקבל כל הדם לכן צריך שהסימנים יהיו שחוטים כולם, ולפי"ז יהי' מירוק השחיטה התחלה לקבלת הדם, ולכן פריך שפיר דא"כ הו"ל עבודה באחר.
וראיתי בס' גחלי אש סי' י"ג שהקשה על הריטב"א דהא תנן חמש טבילות ועשרה קדושין לכה"ג וגמרינן או מקראי או מהלמ"מ, ואם יעשו שאר העבודות בכהן הדיוט הלא אינו מחליף כלל, וכבר קדמו בס' מים חיים, ועוד דבזבחים די"ט פריך מכדי חמש טבילות ועשרה קדושין דאורייתא וחוקה כתיב בהו ליעכבו ומשני אמר קרא לו ולזרעו, דבר המעכב בזרעו מעכב בו, וכיון דאיכא קרא מוכח דכה"ג צריך לעבוד ולהחליף הבגדים, והנה הריטב"א בשם הרמב"ן לא כתב אלא דאין עבודת כה"ג מעכב בעבודת תמידין, אבל הא כתב דלמצוה העבודה בכה"ג, ולמצוה ודאי כונתו מדאורייתא, רק דלא מצא יסוד לומר דמעכב דלא פליגי ר' יהודה ור' נחמיה אלא בדברים הנעשין בבגדי לבן בחוץ, אבל הנעשין בבגדי זהב ליכא עיכובא לכו"ע, א"כ לא קשה מהא דחמש טבילות ועשרה קדושין כיון דלמצוה צריך להחליף, ומה דפריך ליעכבו זה ודאי על העבודות שעושה אח"כ בפנים, ובזה מבואר מה שהקשה עוד דהא כתוב ויצא ועשה את עולתו ואת עולת העם, ועולת העם הוא האיל של מוספין, דלא קשה כלל דהרמב"ן אינו דן אלא מדין לעכב, ואדרבא מקרא זה מבואר מש"כ הרמב"ן דלמצוה הוא בכה"ג, והיכן נאמר למצוה, אלא דמקרבן איל העם אנו למדין גם על שאר קרבנות היום הקרבין בחוץ ושאינם קרבים בבגדי לבן דלמצוה איכא קרא אבל לא נאמר בהם חוקה לעכב.
אך בדעת הרמב"ם משמע דסובר דכל עבודת התמידין הוא בכה"ג לעכב, כיון שכתב אינה אלא בכה"ג בלבד, ומשמע דסובר דכיון דלא פליגי ר' יהודה ור' נחמיה אלא בהקדים מעשה לחבירו ולא פליגי בעיקר עבודת כה"ג מוכח דעיקר עבודת כה"ג מעכב.