אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות עבדים· הרב איסר זלמן מלצר

פרק ב · הלכה ח

הלכה ז

אחד המוכר עצמו בין לישראל בין לעכו"ם ואחד שמכרוהו ב"ד ה"ז מגרע מפדיונו ויוצא, כיצד הרי שמכרוהו בששים דינרים ועבד ארבע שנים ומצאה ידו ה"ז נותן עשרים דינרים ויוצא לחירות, וכן אם מכר עצמו בארבעים דינרים לי' שנים ה"ז מגרע ארבעה דינרים לכל שנה שעבד ונותן הנשאר כסף או שוה כסף ויוצא, וכן הנמכר לעכו"ם מחשב הדמים לפי השנים הנשארות עד שנת היובל שנאמר וחשב עם קונהו משנת המכרו לו עד שנת היובל כיצד מכר עצמו במאה ונשאר ליובל משנת מכירה עשר שנים מחשב עשר לכל שנה שעבד וגורע הדמים ומשיב השאר כסף לא תבואה ולא כלים שנאמר כסף ממכרו בכסף הוא מיד העכו"ם ואינו בשוה כסף.
שנאמר כסף ממכרו, הכ"מ הביא מקור לזה מדברי הירושלמי אבל הלח"מ תמה דהוא נגד סוגיא מפורשה בקדושין דף ח' דמייתי רב יוסף ברייתא דתניא מכסף מקנתו בכסף הוא נקנה ואינו נקנה בתבואה וכלים היכי דמי אילימא דלא מיקני בהו כלל ישיב גאולתו אמר רחמנא לרבות שוה כסף ככסף, ומסיק אליבא דרבה דאיירי בלית בהו שו"פ, והרמב"ם בעצמו פסק כן גבי נמכר לישראל, ואין לומר דמחלק בין דרשא דמכסף מקנתו לדרשא דכסף ממכרו דהא תרווייהו כתיבי גבי נמכר לעכו"ם ואיך אפשר לדרוש זה על נמכר לישראל וזה על נמכר לעכו"ם ונשאר בתימה.
והנה עוד קשה לשון הרמב"ם דכיון שמחלק בין נמכר לעכו"ם ובין נמכר לישראל א"כ למה התחיל בדבריו אחד המוכר עצמו בין לישראל בין לעכו"ם, ואף דבעיקר הדין שוים לענין מגרע מפדיונו מ"מ כיון שאח"כ כתב בפי' וכן הנמכר לעכו"ם מחשב הדמים לפי השנים, א"כ למה הוצרך להתחיל מקודם בדין נמכר לעכו"ם כיון שכתב שם ונותן השאר כסף או שוה כסף.
ונראה דהנה בספרא בקרא דאם עוד רבות בשנים לפיהן ישיב גאולתו מכסף מקנתו איתא מנין אתה אומר נמכר לו ממנה מנה והשביח והרי הוא יפה מאתים מאתים והפי' הוא שקנאו במנה לשנה וע"ז דריש קרא דאם עוד רבות בשנים והנה בב"מ דף ק"ט אמר בגמ' על מכירת שדה שיוצאה ביובל התם זביני מעליא היא ויובל אפקעתא דמלכא היא, ולפי"ז נראה דכל דין יובל הוא אפקעתא דמלכא וגם מה שעבד יוצא ביובל הוא ג"כ רק הפקעה, אבל בעיקר המכירה הוא מכירת עולם אלא דמכיון שאמרה תורה שביובל יוצא לכן צריך לחשוב לפי שנים משנת המכרו לו עד שנת היובל וגם במכירת קרקע אמרה תורה במספר שנים אחר היובל תקנה מאת עמיתך ומ"מ כשמכר סתם אמרינן דהוא אפקעתא דמלכא, וכל זה הוא קרא קמא אבל קרא דאם עוד רבות בשנים כיון דדריש בספרא על נמכר לו ממנה מנה א"כ לא נמכר בסתם לעולם, אלא שנמכר על מספר שנים במנה לשנה.
ולפי"ז סובר הרמב"ם דכיון דאיכא תרי קראי כסף ממכרו ומכסף מקנתו וקרא דכסף ממכרו לא מייתי בגמ' דקדושין אף דדריש בספרא ע"ז דבכסף הוא נגאל ואינו נגאל בתבואה וכלים, ורק קרא דמכסף מקנתו דתניא בברייתא וע"ז פריך מברייתא דישיב לרבות שוה כסף משום דהאי קרא לא מיירי ביובל ואין כאן הפקעה מן העכו"ם ומשלמים לו כפי חשבון השנים וע"ז ריבתה תורה בקרא דישיב דאפשר לגאול גם בשוה כסף, [והפנ"י כתב דמה דמרבינן שוה כסף לענין פדיה הוא דוקא אם נמכר בשוה כסף דאלא"ה גם בע"ח צריך ליתן כסף, אבל באמת בע"ח צריך ליתן כסף דוקא אם יש לו, ושיטת הרמב"ם דגם בע"ח יכול לפרוע שו"כ] אבל בנמכר לעכו"ם בקרא דכסף ממכרו דמיירי בהפקעת יובל דעיקר המכירה הוא לעולם רק שבא יובל ומפקיע, וא"כ כשאנו באין איזה שנים לפני יובל ועושים גרעון כסף לפי חשבון שנות היובל הרי יש בזה גם הפקעת יובל דבלא הפקעת יובל הא שוה יותר כיון דנמכר לעולם, ולכן בזה החמירה תורה דדוקא כסף ולא שוה כסף.
ועכשיו מבואר מה שכתב הרמב"ם בתחלת ההלכה בין לישראל בין לעכו"ם משום דתחלת ההלכה דמיירי בב' אופנים אופן האחד בדין מוכר עצמו בסתם שעובד שש דזהו דוקא בנמכר לישראל, ואופן הב' במוכר עצמו לזמן מסויים דזה הוא בין בנמכר לישראל בין בנמכר לעכו"ם וגם בנמכר לעכו"ם נפדה בשוה כסף, ורק בסוף ההלכה דמיירי להדיא ביוצא ביובל בזה הוא שכתב הרמב"ם דאינו נפדה אלא בכסף ולא בשוה כסף וכמו שנתבאר.
אכן אכתי אינו מיושב דלמה כתב הרמב"ם דין יציאת יובל שאינו נפדה אלא בכסף ולא בשוה כסף גבי נמכר לעכו"ם, וכתב בכסף הוא נגאל מיד העכו"ם ואינו נגאל בשו"כ, דהא דין יציאת יובל הוא בין בנמכר לישראל בין בנמכר לעכו"ם, אלא דנמכר לישראל יוצא גם בשש ונמכר לעכו"ם אינו יוצא אלא ביובל, וא"כ היה להרמב"ם לחלק בין יציאת שש ליציאת יובל ולא בין נמכר לישראל ובין נמכר לעכו"ם, אלא דבאמת לבד זה קשה דלבד מה שחילק הרמב"ם בין כסף לשו"כ בין נמכר לישראל לנמכר לעכו"ם הא צריך ביאור מה שלא הזכיר הרמב"ם גבי נמכר לישראל בדין גרעון כסף אופן יציאת יובל, וכתב רק ב' אופנים נמכר בסתם דיוצא בשש וזהו כשיטתו דגם מוכר עצמו בסתם אינו עובד אלא שש ונמכר לי' שנים, וגבי נמכר לעכו"ם כתב דין יציאת יובל ולמה לא כתב גבי נמכר לישראל דין יציאת יובל.
ונראה לחדש דבאמת גבי נמכר לישראל ליכא דין גרעון כסף ביציאת יובל ולא חשבינן שנות המכירה עד שנת היובל, דעיקר דין גרעון כסף הא הוי חדוש בעיקר הדין דהא גבי בתי ערי חומה כשבא לפדות צריך להחזיר כל הכסף שקבל, וגבי עבד עברי אמרה תורה שיוצא בגרעון כסף שמנכין השנים שעבד ומחזיר הכסף בעד השנים הנשארים, וא"כ בנמכר לישראל דסתם מכירה שלו הוא לשש, וכשפגע יובל באמצע אם לא ידעו הנמכר והקונה בשעת המכירה על שנת היובל, וכשנמכר בששים דינרים הרי חשבו המקח בעשרה דינרים לשנה, וא"כ אם חל יובל בשנה החמישית ובא לפדות בתחילת שנה הרביעית שע"פ חשבון שנות היובל צריך לחשוב כל שנה שעבד לט"ו דינרים וצריך ליתן רק ט"ו דינרים, אבל לפי חשבון המכירה לא עבד אלא בעד שלשים דינרים וצריך ליתן עוד שלשים, וכיון דיובל אינו אלא הפקעה, א"כ כל זמן שלא בא היובל אכתי ליכא ההפקעה, ולכן דוקא גבי נמכר לעכו"ם דבלא דין הפקעת יובל כשנמכר בסתם נמכר לעולם ולא הוקצב סכום דמים על כל שנה, בזה הוא שחידשה תורה בכתוב וחשב עם קונהו משנת המכרו לו עד שנת היובל, דחשבינן שנים שעבד לפי חשבון שנות היובל אבל בנמכר לישראל שהוקצבו דמי המכירה של כל שנה לא אמרה התורה בדין גרעון כסף שנחשב עד שנת היובל, ואם הנמכר והקונה ידעו בשעת המכירה מזמן היובל א"כ הוי זה כאלו נמכר לזמן שבודאי הוקצבו דמי המכירה לפי חשבון כל שנה וליכא בזה חדושא דיציאת יובל, ולכן לא הזכיר הרמב"ם גבי גרעון כסף דין יציאת יובל כלל, וממילא מבואר מה שחילק הרמב"ם בדין שוה כסף בין נמכר לעכו"ם ובין נמכר לישראל, דכיון שבארנו דזה אינו אלא ביציאת יובל ובנמכר לישראל ליכא גרעון כסף ביציאת יובל כלל.
-השמטות ומלואים-
מה שהשבתי לידידי הרב הגאון המפורסם מו"ה ר' ישעי' ווינוגרד שליט"א.
במה שכתבתי לעיל לבאר דעת הרמב"ם שמחלק בדין שוה כסף בין נמכר לעכו"ם ונמכר לישראל, והראיתי שלא הזכיר הרמב"ם בנמכר לישראל באופני גרעון כסף אופן יציאה ביובל, וכתב רק אופן נמכר סתם שיוצא בשש ואופן נמכר לעשר שנים, וכתבתי דדוקא בנמכר לעכו"ם דמכירתו הוא לעולם, א"כ לא הוקצב בשעת המכירה כמה שוה עבודתו בכל שנה, לכן כתיב וחשב עם קונהו שמחשב עבודתו לפי חשבון עד שנת היובל, אבל אם נמכר לשש כיון שנקבע בשעת המכירה שיווי עבודתו לפי חשבון שש, וכשפגע יובל באמצע כיון דיובל אפקעתא דמלכא וקודם יובל ליכא עוד אפקעתא, וא"כ כשבא לעשות גרעון באמצע שש אין לחשוב לפי חשבון שנת היובל, אלא לפי חשבון שש שעל אופן זה נמכר, וכתב ע"ז מעכ"ת דהא ר"ע וריה"ג סברי דגם נמכר לעכו"ם אינו נמכר אלא לשש ומ"מ כתיב וחשב עם קונהו, וא"כ לשיטתם גם בנמכר לישראל חשבינן משנת המכרו עד שנת היובל, וא"כ מר"ע וריה"ג נשמע גם לדידן דגם בישראל הוא כמו בעכו"ם, והנה אמנם היא השגה נכונה אבל כיון דמוכח כן מד' הרמב"ם נראה דאין להוכיח משיטת ר"ע וריה"ג דכן הוא גם לרבנן, דאיברא דלר"ע וריה"ג דגם נמכר לעכו"ם אינו נמכר אלא לשש, א"כ כשגילתה תורה דחשבינן בפדיונו משנת המכרו עד שנת היובל, א"כ זהו גופא נכנס באפקעתא דמלכא, דכמו דכשמגיע יובל נפקע עבודתו ואין העבד צריך לשלם כלום, כן כשבא לפדות את עצמו קודם שנת היובל חושב משנת המכרו עד שנת היובל, דאף דכשנמכר בששים דינרים חשבו עבודתו כל שנה בעשרה דינרים, מ"מ כיון דיש דין יובל כבר נחשב מתחלה ההפקעה מהמכירה, ואם עד היובל הוא רק ארבע שנים נחשב שנת עבודתו לט' דינרים, אבל זהו לריה"ג דחזינן דגלי קרא דגם בדין גרעון כסף נחשב שנות עבודתו עד שנת היובל, אבל לדידן דבנמכר לעכו"ם נמכר לעולם, וא"כ לא נחשב בשעת המכירה במסויים כמה שוה שנת עבודתו, ובזה גלי קרא דבשעת פדיונו צריך לחשוב משנת המכרו עד שנת היובל, אין ראיה לנמכר לישראל כיון דיובל הוא אפקעתא דמלכא, ולהדיא אמר הגמ' בב"מ דף ק"ט ע"א בדין שבח שקמה דשמין ללוקח שבח שקמה, ופריך הגמ' וניגמר מינה למקבל, ומשני התם זביני מעליא היא ויובל אפקעתא דמלכא הוא, ופירש"י וכל כמה דאשבחא ארעא ברשותיה אשבחא וארעא דהדרא משום דיובל אפקעתא דמלכא, ומפורש דעד היובל ליכא דין אפקעתא, וכיון דלא נוכל ללמוד מדין נמכר לעכו"ם דבזה לא הוקצב כלל דמים על כל שנות עבודתו, לכן בנמכר לישראל דנמכר לשש לא ידעינן דצריך לחשוב משנת המכרו עד שנת היובל, ולכן לא כתב הרמב"ם בדין גרעון כסף חשבון יציאה ביובל.
והנה כתב עוד במה שכתבתי דדוקא אם לא ידעו הנמכר והקונה בשעת המכירה על שנת היובל, משמע דטעמו דזה כמו טעות ומשו"ה צריך לו לשלם כפי חשבון של שש, ואם נאמר כן אמאי לא נאמר דאף שיוצא ביובל דהוי אפקעתא דמלכא מ"מ ישלם לו עד שש כיון דהוי טעות, והביא שהתפא"י באמת כתב כן, וכתב עליו בהגהות תפארת יעקב דזה דבר תמוה וזר, והביא מד' רש"י קדושין דט"ו, והנה כפי שהסברתי כאן נראה דאין כונתי כלל משום גדר טעות, אלא משום דעד זמן היובל הא ליכא הפקעה כמפורש בב"מ, וא"כ שיווי עבודת העבד נחשב כפי חשבון שש שנים, אלא שבא יובל ומפקיע כל דין עבדות, ובודאי אינו צריך לשלם כמו שהמוכר אינו צריך לשלם להלוקח בעד קרקע כשיוצאה ביובל אבל קודם יובל עוד ליכא דין הפקעה.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות עבדים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה