אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם· הרב איסר זלמן מלצר

פרק ט · הלכה ג

הלכה ב

בית דין הגדול שבא להם מחלוקת בין בדיני נפשות בין בדיני תורה אין מוסיפין עליהן, אלא דנין אלו כנגד אלו והולכין אחר הרוב שלהן, ואם בדין אחד מן הנהרגין נחלקו דנין אלו כנגד אלו עד שיפטרוהו או יתחייב.
ב"ד הגדול שבא להם מחלוקת וכו', כתב בזה המל"מ וז"ל מכאן קשיא לי הא דאמרינן בפ"ק דהוריות דף ג', א"ר יונתן מאה שישבו להורות אין חייבין עד שיורו כולם, דהיכי משכחת מאה שישבו להורות דהא התם בסנהדרי גדולה מיירי וכמבואר, וכיון דקיי"ל דאם נחלקו אין מוסיפין על ע"א מכ"ש דבתחלה אין יותר מע"א, ואולי כונת ר"י היא דאפי' אם עברו וישבו יותר מע"א, דבעינן דעת כולם אע"פ שהנוספין אינן מן המנין, אלא דצ"ע היכי יליף להאי מילתא מקרא והלא קרא לא מיירי אלא בענין הנצרך וכעת צ"ע, עכ"ל, ונראה בקושייתו דיש לחלק בין ענינים שצריך להם דין ב"ד כמו דיני ממונות ודיני נפשות, דאפי' דיני ממונות שתחלת מניינם הוא בשלשה, מ"מ אם צריכים להוסיף שהיו שקולים או שהיו מי שאמרו אין אנו יודעים בצירוף עם השקולים דאז מוסיפין עד סנהדרין של ע"א ולא יותר כמבואר כאן, אבל באיסור והיתר אם גם הסנהדרין שהיו ע"א לא באו לידי החלטה כגון שהיו שקולין ל"ה ול"ה ואחד אינו יודע, וכבר כתבו הכ"מ והרדב"ז בהל' ב' דדוקא בדיני נפשות אינו עולה למנין מי שאמר אינו יודע, אבל בדיני ממונות עולה למנין, וכן הוא באיסורין, ובודאי באיסורין אינו דין שישארו מסופקים והדין צריך להתברר, ולכן אפשר להוסיף עוד גדולים שיתברר יותר, רק דאפשר שהדין צריך לצאת בהסכמת הב"ד הגדול, ונמצא דאפשר לישב לישא וליתן בהרבה יותר ממנין ע"א.
ועוד דהא אם אמר אחד מן התלמידים יש לי ללמד זכות בדיני נפשות מעלין אותו לסנהדרין ואם יש ממש בדבריו שומעין לו ואינו יורד משם לעולם, כמבואר בפרק י' הל' ח' א"כ אפשר שאמרו שלשים שלא נשאו ונתנו זה עם זה, וכל אחד רוצה להציע דבריו לפני הסנהדרין, א"כ כיון דנשאר בסנהדרין הרי בעת הוראה ישבו כולם להורות, כגון שחלק חשוב אמרו אין אנו יודעים, והשאר היו שקולים, ואף דבאיסורין יהיו די שיוסיפו רק באופן שעם הנוספים יהיו רוב האוסרים או רוב המתירים, מ"מ דאלה שאמרו איננו יודעים ג"כ עולים למנין, א"כ אפשר דכיון שבין כך וכך כמה שיוסיפו על הסנהדרין יהיו יותר משבעים ואחד, וכיון דיש כאן ספק שצריך לברר עם איזה צד הוא האמת, ראוי הוא להוסיף כמה שבאפשר יותר גדולים בתורה שבגודל תורתם יוכלו להכריע וגם לברר שאפשר גם השקולים וגם שאינם יודעים יסכימו ויבררו ההלכה מה שיהי' בפחות מחלוקת, וא"כ פשוט שבאופן כזה מסכימים הסנהדרין להוסיף עד מאה, ומכל הטעמים שכתבתי מיושב מה דאמר ר' יונתן מאה שישבו להורות.
-השמטות מגליונות-
במש"כ לעיל בדברי הרמב"ם שכ' ב"ד הגדול שבא להם מחלוקת בין בד"נ בין בדיני תורה אין מוסיפין עליהן והקשה המל"מ מהא דהוריות מאה שישבו להורות אין חייבין עד שיורו כולם והיכי משכחת מאה שישבו ותירצתי דבדיני איסור והיתר כיון שצריך לברר הדין מוסיפין עוד עד שיתברר וע"ז הקשה חתני הגרי"מ דהא מפורש בדברי הרמב"ם בין בד"נ בין בד"מ בין בדיני תורה ובודאי הכונה במש"כ בד"ת היינו איסור והיתר, אבל נראה דכונתו במש"כ בדיני תורה היינו כגון שהיה שאלה לא להורות הלכה למעשה כגון בבנין המשכן אבל שאלה שצריכין להורות הלכה למעשה ודאי שצריך להתברר ובזה אמרו מאה שישבו להורות דבכה"ג מוסיפין.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה