אבן האזל על משנה תורה, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ה · הלכה ט
אין דנין בית דין של חוצה לארץ אלא דברים המצויין תמיד ויש בהן חסרון כיס כגון הודאות והלואות ומזיק ממון חבירו, אבל דברים שאין מצויין אע"פ שיש בהן חסרון כגון בהמה שחבלה בחברתה או דברים המצויין אבל אין בהם חסרון כיס כגון תשלומי כפל אין דנין אותן דייני חוצה לארץ, וכן כל הקנסות שקנסו חכמים בתוקע את חבירו ובסוטר את חבירו וכיוצא בהן אין גובין אותו דייני חוצה לארץ וכל המשלם חצי נזק אין גובין אותו דייני חוצה לארץ חוץ מחצי נזק צרורות מפני שהוא ממון ואינו קנס.
כגון בהמה שחבלה בחברתה בחו"מ סי' א' סעיף א' איתא ג"כ לשון זה, וכתב בזה הסמ"ע בס"ק ד' דקרא לתולדה דקרן דלאו אורחא ולאו דרך הנאתה חבלה, ומשו"ה סתם וכתב אין דנין ולא דוקא שחבלה בחברתה אלא ה"ה כל מה שהזיקה במידי דלאו אורחה וכו' עכ"ל וקשה דא"כ הוא קנס ואין גובין בבבל ולא שייך לכללא דדברים שאינם מצויין וכן קשה במה שכתב אח"כ כגון תשלומי כפל דהא כבר כתב בהל' ח' דמטעם קנס אין דנין אותו אלא סמוכין בארץ ישראל ונראה בהא דבהמה שחבלה בחברתה דקאי אפי' נתיעדה אלא דקשה דהא אין מועד בבבל, אלא דאיתא בב"ק דף פ"ד ע"ב דאמר רבא מקודם דשור בשור גובין בבבל ופריך דהא אמר רבא שור בשור אין גובין בבבל ומשני התם בתם הכא במועד והאמר רבא אין מועד בבבל דאייעד התם ואייתוה להכא והא מילתא דלא שכיחא היא דאתו רבנן דהתם וייעדוה הכא סוף סוף מילתא דלא שכיחא היא אלא כי קאמר רבא בשן ורגל דמועדין מתחלתן נינהו, ומבואר דבכל אופן שיהיה מועד בחו"ל אין דנין אותו דייני חו"ל לכן כתב שפיר בסתם דבהמה שחבלה בחברתה אין דנין איברא דאינו מיושב לגמרי דבהל' י"א כתב דין זה מפורש דאין מועד בחו"ל ואפי' הועד בארץ ויצא לחו"ל והזיק אין גובין נזקו מפני שאינו דבר מצוי וצ"ל שמקודם כתב זה בדרך כלל דבהמה שחבלה בחברתה הוא מדברים שאינם מצויים ואח"כ בהל' י"א כתב בפרטיות דאפי' הועד בארץ וכו' ומה שלא כתב גם מה דבעי הגמ' לשנויי דאתו רבנן דהתם וייעדוה הכא, ואמר גם ע"ז סוף סוף מילתא דלא שכיחא היא נראה דהרמב"ם סובר דהעיקר הוא הכלל דאין מועד בבבל דלא שכיח שיהיה מועד בחו"ל ולכן בכל אופן אין גובין דייני חו"ל.
ומה שכתב או דברים המצויין אבל אין בהן חסרון כיס כגון תשלומי כפל דקשה דהא כבר כתב זה דמטעם קנס אין דנין ונראה דהרמב"ם חידש כאן דבכפל כיון דאין בזה חסרון כיס לכן אפי' אם משום עיקר דין הקנס דצריך דוקא שיתחייב עפ"י ב"ד סמוכין בארץ ישראל דבזה ודאי אין דנין בחו"ל אבל אם היה כבר ד"ת בין הגנב והבעלים בארץ ישראל וגמרו הב"ד סמוכין שבא"י שחייב הגנב לשלם כפל אלא שלא נתנו הב"ד להבעלים פסק ב"ד ע"ז ועתה בחו"ל תובעין הבעלים הכפל מהגנב ומביאים עדים שכבר נגמר הדין לחייבו הכפל ויש לומר עוד יותר שלבד שלא כתבו הב"ד להבעלים פסק ב"ד אלא שנגמר הדין בחייב אתה ליתן הכפל אבל לא אמרו צא תן לו ומעיקר הדין גם חייב אתה ליתן לו הוא גמר דין שיגמר הדין של חיוב כפל אבל כל זמן שלא אמרו לו צא תן לו הרי ב"ד צריכין עוד לומר תן לו כדאיתא בב"מ דף י"ז.
איברא דהתוס' שם כתבו דחייב אתה ליתן לא הוי גמר דין גמור רק לענין דאסור לבצוע לפי שיודע להיכן הדין נוטה אבל הריטב"א בש"מ חולק על זה וכתב דמאי דלא הוחזק כפרן בחייב אתה ליתן לו דסבר עד דמעייני רבנן בדינא היינו שהוא טועה וסובר כן אבל באמת כיון שאמרו ב"ד חייב אתה ליתן לו הוי גמר דין וכן מבואר מדברי הרמב"ם פכ"א מהל' סנהדרין הל' ג' שכתב ואיזהו גמר דין איש פלוני אתה זכאי איש פלוני אתה חייב וכן כתב בפ' כ"ב הל' ט' ולכן לענין דין לגמור דין חיוב הקנס הוי בחייב אתה ליתן גמר דין וכן מוכח מלשון הרמב"ם פי"ח מהל' עדות הל' ח' שכתב שזו הודאה בממון שנגמר דינו ליתנו וכבר הבאנו דגמר דין הוא חייב אתה ליתן רק שיחייבו הב"ד שבחו"ל ע"פ הגדת עדים ולומר להגנב צא תן לו דהא גם הרמב"ם בפ"ז מהל' טוען הל' ו' פסק הך חילוקא בין חייב אתה ליתן לו ובין צא תן לו ומשמע דצא תן לו הוי יותר הוצאה לפועל ולכן כתב הרמב"ם דזה אין דנין בחו"ל כיון דאין בזה חסרון כיס.