אבן האזל על משנה תורה, הלכות נערה בתולה· הרב איסר זלמן מלצר
פרק א · הלכה א
מי שפיתה בתולה קונסין אותו משקל חמשים סלעים של כסף מזוקק והוא הנקרא קנס, וכן אם אנס אותה, וקנס זה מצות עשה של תורה שנאמר ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמשים כסף.
הנה בדין חמשים שקלים שכתב הרמב"ם בפ"א מהל' שקלים הל' ב' וז"ל מנין כסף האמור בתורה באונס ובמפתה ובמוציא שם רע והורג עבד הוא שקל הנאמר בכל מקום בתורה, ומשקלו שלש מאות ועשרים שעורה, וכבר הוסיפו חכמים עליו ועשו משקלו כמשקל המטבע הנקרא סלע בזמן בית שני, וכמה הוא משקל הסלע שלש מאות וארבע ושמונים שעורה בינונית, והריטב"א הביאו הרי"ט אלגזי בהלכות בכורות כתב דחוץ מה' סלעים של בן ותמה עליו ע"ש, והנה בדין המלוה את חברו על המטבע איפסקא להדיא דאם לא הוזלו הפירות בשביל זה שהוסיפו על המטבע צריך ליתן ממטבע החדשה, והרמב"ם בפ"ד מהל' מלוה הל' י"א כתב המלוה את חבירו על המטבע וכן הכותב לאשתו בכתובתה מטבע ידוע ופירש משקלו והוסיפו על משקלו אם הוזלו הפירות מחמת התוספת מנכה לו שיעור התוספת, ואם לא הוזלו מחמת התוספת אינו מנכה לו אלא נותן לו ממטבע היוצאת באותה שעה, וביאור דבריו במה שכתב ופירש משקלו היינו שהלוה לו על מטבע ידוע והמטבע נקראת על שם משקל ידוע, מ"מ אם הוסיפו על המטבע נותן לו מטבע חדשה משום דחד שם מטבע הוא, ולכאורה לפ"ז למה צריך לן קרא דיהא דאם הוסיפו צריך ליתן מן החדשים, ואפשר דהא גופא אשמעינן קרא דיש רשות להוסיף והיינו דינא דהמלוה על המטבע היינו מטבע של מלך, ובודאי דלא שייך לומר דאין לו רשות להוסיף וממילא קם דינא דגמ' דכיון שהוסיף ועכשיו אינה יוצאת רק החדשה צריך ליתן החדשה ואינו מנכה לו מחמת התוספת.
והנה בגמ' שם יכול אם פחתו ת"ל הוא, ולכאורה בדין המלוה את חבירו על המטבע הדין נותן דגם אם פחתו אם לא הוקרו הפירות בשביל זה דנותן מהחדשים, אכן לפמש"כ אפשר לומר דזה גופא אשמעינן קרא דאין רשות לפחות משקל הקודש ורק דלהוסיף יש רשות איברא דלשון הגמ' אינו משמע כן דבאופן זה הי' צריך לומר ומנין שיש רשות להוסיף, ולשון הגמ' ומנין שאם הוסיפו עליהם וכו' יכול אם פחתו, אך אפשר לומר דזה ודאי דבהנהגת המדינה יש רשות להוסיף רק דקרא אשמעינן דיש רשות להוסיף בשקל הקדש, גם יש נ"מ אם הוזלו הפירות בזמן שהוסיפו, והנה בל"ז שכתבנו אפשר דיש לחלק מדין המלוה את חברו על המטבע דהכונה לשלם במטבע היוצאת בהוצאה, אבל מה דמחייב קרא אפשר דאינו נותן אלא כמשקל שהי' בימי משה, והוא קרוב עם מש"כ מקודם.
והנה הר"י מיגאש הביא דבריו בשטמ"ק הרחיק מאד סברת הדינים שדנו באחד שהלוה לחברו משקל ידוע זהב מהמשקלות ההולכות בתורת מטבע ונקרא בלשון ערבי "מתקאל" והוסיף המלך על המטבע ודנו הדינים שצריך לפרוע ממטבע החדשה והר"י מיגאש הרחיק שיטה זה וכתב דדייני דדנו להך דינא עליהם נאמר כי רבים חללים הפילה שלא הגיעו להוראה ומורים, וטעמו שבמטבע אין מתחשבין עם המשקל כלל דהיינו אם יהי' בסלע זה תוספת מעט במשקלו לא יקח עבורו יותר וכן אם יתחסר מעט מן המטבע לא יוזל המטבע כלל [וצריך לעיין ממטבע שפחתה] אבל ב"מתקאל" מתחשבין כמה גרעינים יש בו ולכן אף שה"מתקאל" היוצא עתה הוא "מתקאל" נוסף, מ"מ אין צריך ליתן אלא מן הישנים.
והנה הרמב"ם כתב ופירש משקלו, וצריך לומר דהכונה דאף שפירש משקל המטבע אבל עכ"פ דעתו בעיקר על המטבע, ובאמת הוסיף עוד שם הר"י מיגאש שה"מתקאל" אינו מטבע אחת אלא הוא מקובץ מהרבה גרעינים זהב אבל כאן הלא הוא מטבע אחת, עכ"פ לפ"מ שבארנו מיושב שיטת הרמב"ם במה שפסק דגם בכל הקנסות צריך ליתן ממטבע החדש ולכאורה יש להקשות כיון דצריך קרא בערכין ופדיון הבן בודאי ילפינן מערכין אבל בקנס איך ילפינן הא קנסא מממונא לא ילפינן, אבל לפי מה דבאמת דינא דמלוה את חברו על המטבע הוא דינא דגמ' בלא קרא וע"כ דהסברא הוא כן וקרא דיהי' הוי רק דיש רשות להוסיף על שקל הקדש.