אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות נחלות· הרב איסר זלמן מלצר

פרק ז · הלכה א

פרק ז

אין היורשין נוחלין עד שיביאו ראיה ברורה שמת מורישן, אבל אם שמעו בו שמת או שבאו עכו"ם משיחין לפי תומן, אע"פ שמשיאין את אשתו ונוטלת כתובתה אין היורשין נוחלין על פיהם.
אבל אם שמעו בו שמת, כתב הלח"מ נראה דרבינו מפרש דשמעו בו שמת, שאמר בפ' המפקיד דף ל"ח היינו בעד אחד, ולא כפי' האחר שכתבו התוס' בפ' האשה שלום דף קט"ז דהוי בשני עדים, וזה דקדק כאן שכתב ששמעו בו שמת אין היורשין נוחלין דהיינו בעד אחד, ומאי דאמרינן בפ' המפקיד, היינו לירד ולאכול, ומיהו מש"כ רבינו למטה ואח"כ נשמע שמת, אינו כמו הך שמעו דהכא דהוי בעד אחד, דא"כ איך כתב למטה שאע"פ שאין משיאין את האשה הוא מפני איסור כרת, הא על פי עד אחד משיאין, אלא ודאי מש"כ למטה נשמע וכו' איירי ע"י קול, ומ"מ קשה מאין יצא לו כן עכ"ל, והנה הלח"מ עמד על דברי הרמב"ם בהל' ג' שכתב אבל לענין ממון אם העידו העדים בדברים שחזקתן למיתה, והעידו שראו אותן הדברים ואבד זכרו ואח"כ נשמע שמת, הרי אלו נוחלין על פיהם דא"א לפרש כאן נשמע שמת שנשמע ע"י עד אחד, דהא כתב מקודם אע"פ שאין משיאין את אשתו, ובהגדת עד אחד הא משיאין, לכן מפרש נשמע ע"י קול, וע"ז כתב דקשה מאין יצא לו כן, באמת הוכחתו אינה הוכחה, דמקודם הא כתב הרמב"ם דינו על כל הדברים שהעידו עדים שחזקתן למיתה, וכתב על זה בכל אלו הדברים וכיוצא בהן אם אבד זכרו אחר כך, יורדין לנחלה בעדות זו, ולא הזכיר כלל שנשמע אח"כ שמת, ועל זה כתב שפיר אע"פ שאין משיאין את אשתו, ובסוף ההלכה כשכתב ואח"כ נשמע שמת הא לא כתב אע"פ שאין משיאין את אשתו, והחדוש הוא רק דאף דע"י זה ששמעו בו שמת בהגדת עד אחד הא אין יורדין לנחלה, ורק להשיא אשתו מהני הגדת ע"א, מ"מ כאן שכבר העידו מקודם עדים בדברים שחזקתן למיתה ואבד זכרו ואח"כ נשמע בעד אחד שמת יורדין לנחלה.
אלא שכבר תמה שם הכ"מ שמקודם כתב אם אבד זכרו אחר כך יורדין לנחלה ולא הצריך שיהיה גם נשמע שמת, ואח"כ כתב אבל לענין ממון וכו' הצריך ג"כ שנשמע שמת, וסיים דצ"ע, ונראה ליישב רק דיש כאן קיצור בדברי הרמב"ם ומקודם נאמר דהרמב"ם סובר לחלק בין אם אין לו אשה, ובין אם יש לו אשה, דאם יש לו אשה והעידו בדברים שחזקתן למיתה, כיון שאין אנו מתירין אשתו אין דנין ב"ד דין שיש בו סתירה, וכיון שאין מתירין אשתו, גם להוריד היורשין לנחלה אין מורידין, ולכן מקודם כתב דינו מי שטבע וכו' ולא מיירי שיש לו אשה, ואנו דנין גם על היתר אשתו, וכתב כל אלו האופנים, וכתב על זה בכל אלו הדברים וכיוצא בהן, אם אבד זכרו אחר כך יורדין לנחלה בעדות זה, וכתב על זה אע"פ שאין משיאין את אשתו, והיינו אם היינו דנין על היתר אשתו אין מתירין לה לינשא ועל זה כתב שאני אומר שלא החמירו בדברים אלו וכו' וכיון שהזכיר שאין משיאין אשתו בעדות שחזקתן למיתה, סיים דבריו באופן של מי שיש לו אשה, וכיון שאין מתירין לה להנשא לא נוכל להוריד היורשין לנחלה, ולכן סיים דבריו שאחר כך נשמע שמת, והוה בעד אחד, והיינו דאף דהגדת עד אחד אינו מועיל להורדת נחלה, אבל הא מועיל להתיר אשתו, ולכן מהני הגדת העדים בדברים שחזקתן למיתה להורדה לנחלה.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות נחלות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה