אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות נחלות· הרב איסר זלמן מלצר

פרק ג · הלכה א

פרק ג

אין הבכור נוטל פי שנים בנכסים הראויין לבוא לאחר מיתת אביו, אלא בנכסים המוחזקין לאביו שבאו לרשותו, שנאמר בכל אשר ימצא לו כיצד אחד ממורישי אביו שמת לאחר מיתת אביו, הבכור והפשוט יורשין כאחד וכן אם היתה לאביו מלוה, או היתה לו ספינה בים יורשין כאחד.
השגת הראב"ד. וכן אם היתה לאביו מלוה וכו' עד יורשין אותה כאחד. א"א דבר זה למד ממשנת ערכין פ' השג יד עכ"ל.
המ"מ הביא המשנה בערכין דף י"ז דתנן אפילו מת אביו והניח לו רבוא או ספינתו בים, ובאה לו ברבואות אין להקדש בה כלום, ומפרש הגמ' דהניח לו רבוא היינו שעוד לא מת והוא גוסס, וספינתו בים מפרש דזהו לענין שכירות מהולכת הספינה, משום דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף, ופריך ותיפוק ליה משום ספינה, ומשני הא מני ר' אליעזר דאמר אם היה איכר נותן לו צמדו וחמר נותן לו חמורו, ולכן תמה על הרמב"ם והראב"ד שציין מקורו דהא אין הלכה כר' אליעזר, ועוד דאפי' הלכה כן אין זה אלא מדין סדור, ומה ענין סדור לראוי, והביא שתמה בזה הרשב"א ולא מצא דרך ליישב, וכתב בזה הלח"מ שהר"י אדרבי כתב דמה דתנן ובאה לו ברבואות, היינו שכבר באה, ומש"ה צריך לטעמא דר' אליעזר דנותנין לו ספינתו ולא הוי עשיר, אבל אם לא באה עוד והיא בים גם לרבנן לא הוי עשיר משום דהוי ראוי, והקשה ע"ז הלח"מ דא"כ למה לא הזכיר הרמב"ם דין זה בהלכות ערכין, ועוד דא"כ גם אם יש לו מלוה לא מיקרי עשיר כיון דהוי ראוי, דהא משמע דטפי הוי מלוה ראוי מספינה, דבספינה תמה הרשב"א ובמלוה מודה, וא"כ כיון דספינה הוי ראוי לגבי ערכין והוי עני, כ"ש מלוה וא"כ מה הקשו בגמ' תיפוק ליה משום שכרה, ותירצו שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף, למה צריך לזה הא מה שצריך בעל הסחורה לשלם לא עדיף ממלוה.
והנה הלח"מ לא הזכיר כלל שהרשב"א כתב דאפי' אם הלכה כר' אליעזר אינו אלא מדין סדור, ומה ענין סדור לראוי ומדלא הקשה דמוכח מהגמ' דפריך ותיפוק ליה משום ספינה דלא הוי ראוי, אנו למדים דגבי דין ערכין וקרבנות דנ"מ בין עני לעשיר לא תליא בדין מוחזק וראוי, וממילא מבואר דאף דגבי בכור הוי מלוה ראוי, ואין בכור נוטל במלוה פי שנים, מ"מ בדין עני ועשיר בקרבנות או בדין ערכין גם מלוה הוי ממון אף שאינו מוחזק בה אלא דאנו דנין ליישב שיטת הרמב"ם, והרשב"א הרי חולק על הרמב"ם, ומהר"י אדרבי הרי כתב דאם הספינה עוד בים, גם לרבנן לא הוי עשיר ששום דהוי ראוי.
ונראה דבזה ודאי גם הרמב"ם סובר כדברי הרשב"א, דדיני קרבנות וערכין אם הוא עשיר או עני לא שייך לדין ראוי גבי בכור דממעטינן מדכתיב בכל אשר ימצא לו, ואינו נוטל אלא במוחזק, ומשום זה לא פסק כן בהלכות ערכין משום דראוי היכי דעומד לבוא הוי עשיר, וראיה מדפריך הגמ' והא איכא שכרה אף דלא עדיף ממלוה וכמו שהוכיח הלח"מ, ולכן שם בערכין לא נחת הגמ' מדין ראוי דלא נתמעט מדין עשיר גבי ערכין, והרמב"ם כאן דימה דין ספינה בים לדין מלוה לגבי בכור משום דסובר דספינה בים לא עדיף ממלוה והוי ראוי דאינו מוחזק במה שהוא בים, ופסק כאן דין ספינה בים לא משום שיש לו ראיה מדין ספינה גבי ערכין, אלא להיפוך כיון דשם מוכח דאם יש לו ספינה בים הוי עשיר, ורק לר' אליעזר אין חושבין הספינה משם שהיא פרנסתו, וכמו שאם היה חמר נותנין לו חמורו וא"כ היינו לומדין משם דגם גבי בכור נוטל חלק בכורה מהספינה, ולזה כתב דכאן גבי בכור לא דמי לדין ערכין, ואף דשם הוי עשיר מ"מ לא מיקרי מוחזק כיון שאינו ברשותו, ומה שהוא בים לא מיקרי ברשותו, ואף דאם הניח אביו מטלטלין המונחים ברה"ר הבכור נוטל פי שנים, וכמו שכתב בהל' ב' או שהיתה רועה באפר, זהו משום דמה שמונח ברה"ר כיון שאין שום טוען על זה לומר שהוא שלו הוי בזה מוחזק, אבל מה שהוא בים אף שבדרך רגיל תבוא הספינה מ"מ לא נקרא מוחזק.
איברא דעכ"פ אין לנו שום מקור לדברי הרמב"ם דמה שהוא בים לא הוי בזה מוחזק, ואנו צריכין לומר שכתב זה מסברא מה שאין דרכו, ואם לפעמים כותב דבר בלא מקור כותב יראה לי, נראה דמקורו הוא מזה שכתב בהל' ב' הניח להם פרה מושכרת או מוחכרת, או שהיתה רועה באפר והוא ברייתא בב"ב דף קכ"ג ומדאצטריך הברייתא להשמיענו זה מוכח דאיכא גוונא שהוא פחות ברשותו ממושכרת או רועה באפר דזה לא הוי מוחזק ויש לזה דין ראוי דאין הבכור נוטל בה פי שנים, ואף דעיקר אשמעינן שם משום דלא חסרי בה מזוני כדאמר הגמ' שם, אבל זהו רק לדין שבח הפיטום ולדין ולדה כמו שנביא לפנינו, אבל עכ"פ ידעינן משם דאף דאין הפרה עומדת ברשות אביהם נקרא אשר ימצא לו, ולזה כתב דדוקא מוחכרת ומושכרת ורועה באפר דהוי כמו קיימא ברשותיה דאב, אבל ספינה לא הוי אשר ימצא לו, אף דלדין עשיר ועני דערכין וקרבנות לא הוי עני, ולכן הזכיר מקודם דין ספינה בים, וזהו בשביל שהוזכרה במשנה דערכין דמבואר שם בגמ' דלרבנן הוי עשיר ולכן הקדים כאן מקודם דכאן דלא מהני דין עשיר וצריך שיהי' מוחזק, ולכן כתב דין ספינה דלא דמי לפרה רועה באפר, והוי ראוי כמו מלוה וכתב מלוה או ספינה בים, אמנם לשון הראב"ד שכתב דבר זה למד ממשנה ערכין פ' השג יד א"א ליישב דכונתו לדברינו, אלא דיש לומר דבאמת כונתו להשיג על הרמב"ם דמשם אין ללמוד דהוא דוקא לר' אליעזר וכמו שהקשה הרשב"א, אבל דברי הרמב"ם אפשר ליישב כמו שכתבנו.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות נחלות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה