אבן האזל על משנה תורה, הלכות נחלות· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ב · הלכה יג
היה הבכור ממזר נוטל פי שנים שנאמר כי את הבכור בן השנואה יכיר זו ששנואה בנישואיה, ואין צריך לומר אם היה בן גרושה או בן חלוצה.
זו ששנואה בנישואיה, הלח"מ הקשה דאין ממזר אלא מחייבי כריתות דלא תפסי בה קדושין, והך קרא דשנואה בנישואיה איירי בחייבי לאוין דתפסי בהו קדושין כדאמרינן בפ' כיצד ביבמות דף כ"ג ואימא פרט לחייבי לאוין אמר רב פפא חייבי לאוין תפסי בהו קדושין, שנאמר כי תהיינה לאיש שתי נשים, וכי יש אהובה לפני המקום ויש שנואה לפני המקום, אלא אהובה בנישואיה ושנואה בנישואיה, ואמר רחמנא כי תהיינה, ואחר שהאריך קצת בזה כתב ונראה דדייק ליה מבן השנואה תנינא, דדי להכתוב שיאמר כי את הבכור יכיר למה אמר בן השנואה, לרבות ממזר דחייבי כריתות דלא תפסי בהו קדושין ולא נפקא מרישא דקרא דקאמר כי תהיינה, ומ"מ דוחק הוא זה דלא מצינו דרשא זו בגמ' עכ"ל.
והנה דברי הרמב"ם מבוארים בספרי פ' תצא על קרא דכי תהיינה דאמר שם לפי הגהת הגר"א מנין אלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ת"ל שנואה שנואה ריבה את אלה שהן בל"ת לא ארבה את העריות שחייבין עליהן כרת בי"ש ת"ל שנואה שנואה יכול אפי' שפחה וכנענית ת"ל כי תהיינה כל שיש בה הויה הולדות שלו, אלא דגירסתנו בספרי וכן גורס הגר"א אינה מובנה, דאיך למד הספרי שמקודם על חייבי לאוין ת"ל שנואה שנואה, ואח"כ אמר ריבה את אלה שהן בל"ת לא ארבה את העריות שחייבין עליהן כרת בי"ש ת"ל שנואה שנואה, ע"כ נראה דצריך להגיה, וגם בהגהת הגר"א צריך להגיה, דהא בגמ' ביבמות דף כ"ג למד ר"פ משנואה קמא דהוא שנואה בנישואיה ותפסי בהו קדושין, וכמו שהביא הלח"ם, ע"כ פשוט דכשלמד הספרי על חייבי לאוין צ"ל רק ת"ל שנואה, ואח"כ כשלמד על חייבי כריתות צ"ל ת"ל שנואה שנואה, והלח"מ נתכוין בעצמו כן ולא ראה הספרי, והחילוק משפחה ונכרית משום דלאחריני תפסי בהו קדושין כדאמר הגמ' ביבמות שם, ודברי הרמב"ם מבוארים.