אבן האזל על משנה תורה, הלכות נזקי ממון· הרב איסר זלמן מלצר
פרק י · הלכה א
שור שהמית את האדם בכל מקום בין גדול בין קטן בין עבד בין בן חורין אחד תם ואחד מועד הרי זה נסקל, ואם המית את העכו"ם פטור כדיניהם.
מה שכתב הרמב"ם דאם המית את העכו"ם פטור הוא מפורש במתני' דף מ"ד אכן מה שכתב כדיניהם צריך ביאור, דלמעלה פ"ח הל' ה' בארנו דעת הרמב"ם דכתב בטעמא דשור של ישראל שנגח של עכו"ם פטור לפי שאין העכו"ם מחייבין וכו' דסובר רעהו לאו דוקא ומעיקר דינא צריך להתחייב גם על נזקי עכו"ם והוא משום דנזקין נמי בכלל גזל דדיני בני נח, אולם כאן לענין הריגת שור קשה טובא דזה לכאורה משמע דהריגת שור לא נכנס בכלל דיני בני נח, ואם נימא דגם הריגת שור נכנס בכלל דינא דבני נח ומחוייבין להרוג המזיק וכמו שכתב הרמב"ם בפ"ט מהל' מלכים דמחוייבים לענוש אדם, א"כ קשה מה מועיל מה שבדיניהם אין מקיימין ואין הורגין שור שהרג אדם כיון דע"פ דין מחוייבין להרגו, בשלמא לענין לשלם עבור נזקי ממון כתבתי למעלה דיכול מלך לתקן שלא יצטרכו לשלם ושייך דינא דמלכותא בזה ולא דמי לאם יתיר המלך גזל או חמס דגבי נזקי בהמתו הוי רק דין תשלומין, ואף דמשמע דמשום דינא דנזקי ממון מחוייבין הבעלים לשמור בהמתם כמו דתנן במתני' ושמירתן עליך מ"מ אפשר לומר דלתקן שלא יצטרכו לשלם אינו בגדר להתיר גזל, אבל כל זה בדיני ממון דשייך ע"ז תקנת ודינא דמלכותא, אבל לתקן שלא יהרגו מזיק שהרג אדם אם ע"פ דין תורה מחוייבין להרגו ודאי משמע דלא מהני בזה דינא דמלכותא, כמו דלא מהני דינא דמלכותא להתיר גזל וחמס, וע"כ מוכח דמעיקר דינא ליכא דין הריגת שור בדיני בני נח, וגם מעיקר דיני ישראל צריך לומר דמקרא דוהמית איש או אשה אנו לומדין דוקא שהרג ישראל אף דצריך עוד בירור בזה אם איש או אשה הוא דוקא על ישראל, ויש לעיין דלכאורה יש סתירות בזה, אבל מכיון שעל כרחנו לאמר דמעיקר דינא אין מחייבין לשור מיתה על הריגת עכו"ם, א"כ קשה למה צריך טעמא שכתב הרמב"ם כדיניהם, ואולי נאמר דכאן השמיענו להיפוך שאם היו מחייבין מיתה על הריגת אדם הי' מועיל דינא דמלכותא על זה מכיון שהוא לתקנת המדינה והי' צריך ג"כ לדון כן בדיני ישראל, וזהו שכתב גם כאן כדיניהם, ובפ"ח כתבנו דע"כ שיטתו דרעהו לאו דוקא משום דשם כתב להדיא בתורת טעם לפי שאין העכו"ם מחייבין וכו' ומוכח דזהו עיקר טעמא, אבל כאן כתב רק כדיניהם להודיענו שזה הדין הוא בצירוף שגם בדיניהם כן הוא, דאם היו מחייבין בדיניהם היו מחייבין ג"כ בדיני ישראל משום דינא דמלכותא: