אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות נזקי ממון· הרב איסר זלמן מלצר

פרק ט · הלכה ז

הלכה ו

היו שנים רודפים אחר אחד והרי עדים שאחד מהן הזיק ואין העדים יודעים איזהו משניהם, זה אומר שורך הזיק וזה אומר שורך הזיק שניהם פטורים, ואם היו שניהם של איש אחד חייב לשלם מגוף הפחות שבשניהם ואם היו מועדין משלמין נזק שלם מנכסיו בד"א בששני השוורים עומדין, אבל אם מת אחד מהן או אבד והי' אחד מהן תם, אע"פ שהן של איש אחד פטור, שהרי אומר לו הבא ראי' שזה העומד הוא שהזיק ואשלם לך.
כתב המ"מ וז"ל, ומ"ש בד"א הוא מפורש בגמ' דף ל"ו על דרך פירושו ז"ל והוא הנכון שאם אבד א' פטור לגמרי, וכן מ"ש מגוף הפחות שבשניהם מפני שהוא ספק והמע"ה ודברי רבינו עיקר עכ"ד המ"מ, וכונת המ"מ הוא כמש"כ הלח"מ לאפוקי ממש"כ הרא"ש מדברי הר"י ברצלוני בשם גאון ולפי שהדבר צריך בירור נביא ד' הרא"ש וז"ל, וטעמא דאיתנהו לתרווייהו וכו' אבל ליתנהו לתרווייהו כגון שמת או ברח אחד מהן א"ל אייתי ראיה דהאי תורא אזקך ואשלם לך, פי' אפי' לר"ע דאמר יוחלט השור ומשעת נגיחה קם ליה ברשותא דניזק וממ"נ אית ליה חלק באחד מהן א"כ ליהוי כשני שוורים של שני שותפים שאם נאבד האחד נאבד לשניהם קמ"ל דשאני הכא שלא נתברר באיזה מהן היה לו חלק מצי למימר אייתי ראיה דהאי הוא דאזקך, וראיתי בספר הרב הברצלוני ז"ל שפי' בשם גאון ואם אין שניהם מצויין אלא אחד מהן הוא מצוי והאחד מת או שברח מצי לדחויי דא"ל טול מזה מה שראוי לך כלומר רביע נזקך או שתביא ראיה שזה המצוי הוא שהזיקך וטול כל מה שראוי לך ולא מסתברא כלל אלא כדפרישית שלא יטול כלום משור המצוי עכ"ל הרא"ש, ודעת הברצלוני הוא בודאי כמו ההו"א של הרא"ש וכן כתב הפ"ח שם, ועיין מש"כ הפרישה בדעת הגאון ודבריו אינם נכונים כלל וא"צ להאריך בזה.
ודברי הרא"ש במה שכתב ליהוי כשני שוורים של שני שותפים אינם מדוקדקים דזה משמע שהם שותפים בשני השוורים וזה פשיטא שאם נאבד א' נאבד לשניהם ולא שייך לכאן מה שכ' הרא"ש דממ"נ אית ליה חלק באחד מהן, וע"כ כונתו שני שוורים ששייך כל א' לאיש א' ונתערבו השוורים דממילא הוו כמו שותפין בהשוורים, ונאבד א' מהם דנאבד לשניהם.
איברא דלפי"ז דברי הרא"ש תמוהים דאיך כתב בפשיטות דבכה"ג אם נאבד שור אחד נאבד לשניהם וכאן דאינו גובה הוא רק משום שלא נתברר באיזה מהן היה לו חלק דהא גמ' מפורשת היא להיפוך בבכורות דף י"ח והובא להלכה ברמב"ם בפ"ה מה' בכורות דרועה כהן שהפקיד אצל בעה"ב ונתערב עם פשוט של בעה"ב ומת א' דהמע"ה ואין לכהן כלום וממילא תמוה ביותר דעת הברצלוני בשם גאון דאפי' נדמה לשני שותפין ג"כ אמרינן המע"ה, אכן באמת נראה דכאן לא מיירי דהמזיק מוחזק דהא מעשה ההיזק ע"כ שהיה ברשות הניזק או ברה"ר דברשות המזיק פטור, ובזה אמר בגמ' דאי ליתנהו לתרווייהו מצי א"ל אייתי ראיה, וזהו אפי' אם אכתי שור הנשאר הוא ברה"ר, ובזה הוא שכתב הרא"ש דהו"א דהשור שנאבד נאבד לשניהם, ובזה הוא דסובר כן באמת הברצלוני בשם גאון.
אך לפי"ז עלינו להסביר ביותר דברי הרא"ש וגם דעת הברצלוני, והנה בדעת הרא"ש נראה דאף דכבר נעשה יוחלט על א' מב' השוורים, וכיון שהמזיק אינו מוחזק א"כ קשה במאי עדיף מהניזק, ובאמת יש סברא דנאמר דנאבד לשניהם, אך סברת הרא"ש נראה דכמו שאם נעשה ספק בשעת הנגיחה אם הזיק או בסלע לקה דבודאי לא נאמר כיון דהמזיק אינו מוחזק שניהם שוין דהא בודאי מספק לא נוכל לומר דין יוחלט להוציא ממון מספק, ואפי' בספיקא דדינא כתב הרא"ש בפ"ק דב"מ גבי זרק ארנקי בפתח זה ויצא בפתח אחר דאם הוא במתנה מספק לא קנה ויכול הנותן לחזור בו, ולכן גם כאן אף דבשעת הנגיחה היו בעולם וע"כ דנעשה דין יוחלט, מ"מ כיון שעכשיו נאבד אחד ואכתי לא נתברר מעולם אלא איזה שור שנעשה יוחלט ג"כ צריך לאוקמי בחמ"ק דהא כשיבוא הניזק לתבוע השור שישנו ויאמר תנהו לי שכבר הוחלט לי שפיר יכול לומר לו המזיק אוקי בחמ"ק ושור זה לא הוחלט לך מעולם, וזהו שכתב הרא"ש בסברתו שלא נתברר באיזה מהן היה לו חלק, והיינו דאם ראובן היה נותן לשמעון שור א' במתנה ואח"כ נתערב שור זה עם שורו הב' של ראובן ונאבד אחד מהן ושניהם אינם מוחזקין, ודאי לא עדיף ראובן משמעון, כיון שכבר הוחזק שמעון בשור אחד ואין נ"מ כלל במה שמקודם היו שניהם שלו, אבל כאן כיון שלא נתברר עוד כלל חלקו של הניזק נוכל לומר עכשיו כמו שהיינו אומרים מקודם תיכף אחר הנגיחה דמספק לא נוכל לעשות יוחלט ואוקי ממונא בחמ"ק.
ובדעת הברצלוני נראה לומר עפ"י מה שכתבו בתוס' בב"ב בריש פ' השותפין בהא דתנן לפיכך אם נפל הכותל, דאפי' אם לא היו כופין לבנות הכותל בין שניהם ונפל לרשותא דחד מינייהו לא הוי אמרינן המע"ה ולא דמי להא דהבית והעליה של שנים שנפלו דאמרינן וליחזי ברשותא דמאן קיימא דהתם מתחלה מבורר היה הדבר וברשות א' מהן נולד הספק, אבל הכא מעיקרא נולד הספק ואם היו באין לחלוק בעוד שהכותל קיים היו חולקין מספק לכן אפי' נפל לרשותא דחד מינייהו לא הפסיד האחר כחו, והרשב"א בש"מ חלק שם על דברי התוס' וכתב דלא דמי להא דאמרינן בריש ב"מ דאם תקפה אחד בפנינו דלא מהני תפיסה דהתם כבר נפל הספק בין שניהם ונעשה דין חלוקה, אבל הכא עוד לא נתברר לפני ב"ד ספק כלל, ולכן לדעת התוס' דסוברים דגבי כותל השותפין הוי כמו שכבר נעשה דין חלוקה אף דאכתי לא היה שום ד"ת ואפשר היו מודים זל"ז, כ"ש כאן דראו עדים עיקר הספק וכבר נעשה דין זה שיש להניזק חלק באחד משני השוורים, ולכן סבר שפיר דלא נעמיד על חזמ"ק מכ"ש ממה דאמרינן התם דלא נעמיד בחזקת מוחזק בחזקה דהשתא דאמרינן כבר נתברר הספק והוא על שניהם, כ"ש דלא נעמיד בחזמ"ק על מי שנשאר כיון שכבר נעשה ספק בעת שהיו שניהם, ובדעת הרא"ש יש לומר דסובר כדעת הרשב"א אף דכאן גרע מכותל השותפין דשם לא נעשה ספק כלל לפני טענותיהם.
אך עוד יותר יש לומר דסובר הרא"ש דאפי' לדעת התוס' מ"מ לא שייך זה לכאן דדוקא התם היכי דאין אחד מוחזק ונעשה דין חלוקה נוכל לומר דחותו דין חלוקה דאנו צריכים לפסוק אם לא נפל לרשות א' מהן, הוי כמו שכבר נפסק קודם שנפל' אבל הכא אפי' בעת ששני השוורים קיימים אם יבוא הניזק לגבות יכול המזיק ליתן לו איזה שור שירצה דלגבי שור זה שאינו רוצה המזיק שיגבה ממנו יש להמזיק חזקת ממון שמספק אין להניזק לגבות ממנו, ולכן שפיר גם עכשיו שנאבד אחד מהם יכול המזיק לומר על אותו שנשאר שהוא לא הזיק והנאבד הוא שהזיק ואוקמינן ממונא בחזקתו, ובפרט לפימש"כ למעלה בהלכה ב' בדעת הטור דאם אבד שור המזיק לא אמרינן כלל יוחלט וא"כ על שור שנאבד אם הוא הזיק לא אמרינן יוחלט והוי ספק על עיקר ההחלטה ומספק לא יוכלו ב"ד להחליט דהמע"ה:

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות נזקי ממון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה