אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות נזקי ממון· הרב איסר זלמן מלצר

פרק ו · הלכה ג

פרק ו

שור של חרש שוטה וקטן ומי שהוא במדינת הים שנגחו פטורין אבל בית דין מעמידין להם אפוטרופסין ומעמידין בהן בפני האפוטרופסין, הזיקו אחר שהועדו בפני האפוטרופסין אם עדיין הוא תם משלם חצי נזק מגופו. ואם הועד בו שלשה ימים ואחר כך הזיק משלם נזק שלם מן היפה שבנכסי אפוטרופסין ולכשיגדלו היתומים יעשו דין עם האפוטרופסין וישלמו להן.
השגת הראב"ד: א"א אני מפרש לסתם מתני' דאין מעמידין אפוטרופוס לתם לגבות מגופו.
מעמידין להם אפוטרופסין, המ"מ כתב וז"ל ופסק כחכמים דברייתא דלא כמתני' לפי שהוא סובר דמתני' יחידאה היא, וזהו שאמרו ומעמידין אפוטרופסין לתם לגבות מגופו תנאי היא ומתני' כסומכוס ורבא עכ"ל. והנה בהא דפריך בגמ' על מתני' הא גופא קשיא אמרת שור של חש"ו שנגח שור של פקח פטור, אלמא אין מעמידין אפוטרפוס לתם לגבות מגופו אימא סיפא, שור של חש"ו שנגח ב"ד מעמידין להם אפוטרפוס ומעידין להן בפני אפוטרפוס אלמא מעמידין אפוטר' לתם לגבות מגופו, הקשו על זה בתוס' וז"ל וא"ת ולימא דרישא כגון שלא הי' אפוטר' בשעת נגיחה וי"ל דהא מילתא דפשיטא היא עכ"ל התוס', וזהו לפי' התוס' דאי מעמידין אפוטרפוס לתם לגבות מגופו גובין גם בנגיחה ראשונה תיכף כשיעשו האפוטרפוס, וכן הוא בפירש"י במתני' דז"ל רש"י ז"ל בהא דתנן במתני' ומעידין בהן בפני האפוט' וקס"ד דהאי מעידין דקאמר למגבי חצי נזק תמות וקשיא רישא לסיפא ולאחר שלשה עדיות נעשה מועד ומשלם מן העלי', ומוכח מלשון רש"י דלפי מה דקס"ד בכל השלשה עדיות ישלם ח"נ מגופו.
ולכן שפיר כתבו התוס' דלאשמעינן דבלא אפוטרפוס אין גובין הוא מילתא דפשיטא, אכן לפי המבואר מלשון הרמב"ם דאף דפסק דמעמידין אפוטרפוס לתם לגבות מגופו מ"מ מדייק לישנא דמתני' ולישנא דברייתא מעמידין להם אפוטרפוס ומעידין בהן בפני אפוטרפוס דצריך שיעידו מקודם בפני האפוטרפוס, ודייק בלשונו בהלכה ד' הזיקו אחר שהועדו בפני האפוטר' אם עדיין הוא תם, ומוכח דבלא העדה מתחלה אין משלמים כשהזיקו, אפילו אם נימא דהרמב"ם מפרש דאפשר להעיד היינו להתרות בפני האפוטר' גם בלא נגיחה, אבל עכ"פ בלא העדה מקודם בודאי אין משלמין מגופו, וא"כ נוכל שפיר לפרש דרישא אשמעינן דשור של חש"ו שנגח פטור גם כשיש אפוטר' כ"ז שלא העידו בו, ואם העידו בו ואח"כ נגח חייב וזהו דקתני בסיפא דמתני' והלשון דמתני' ממש כמו בברייתא אליבא דרבנן, ולפי"ז נוכל לומר דלמסקנא לא מוקמינן מתני' כמו דמוקים רבא, ורבא לא הוי סבר לחלק בחצי נזק בין קודם העדה לאחר העדה, אבל לאחר דמביא סתמא דגמ' דמעמידין אפוטר' לתם תנאי הוא, ומייתי לשון חכמים דברייתא שהוא ממש כמו לשון המשנה וסברי דמעמידין א"כ מוכח מגמ' דנדחה אוקימתא דרבא, ובאמת גם במתני' הפי' דמעמידין כמו בברייתא רק החידוש דמעמידין מקודם וכנ"ל.
אך כ"ז לתי' התוס' אכן הרשב"א תי' דא"כ לא ליתני תרי זימני שור של חרש שוטה וקטן, דהא קתני כבר ברישא שור של חרש שוטה וקטן שנגח שור של פקח פטור, והו"ל למתני' אבל ב"ד מעמידין להם אפוטר' ומעידין בפני האפוטרפוס, ולמה לי' הדר למתני שור של חש"ו שנגח, ולכן מתרץ רבא דה"ק ואם הוחזקו נגחנין מעמידין להם אפוטרפוס ומעידין בפני האפוטר' לשווי מועד, ולפי"ז אין לנו טעם שלא להעמיד המשנה כרבא, וזהו שיטת הראב"ד והרמב"ם יסבור כתי' התוס', ודיוק הרשב"א אפשר דסובר הרמב"ם דאינו הוכחה, בשביל דהוא בבא אחריתא ובבא קמייתא מיירי מדיני חיוב ופטור בשור של חש"ו, ורבותא אשמעינן דאפי' אם היה להם אפוטרפוס ג"כ פטור בסתמא, והדר קתני בבא אחריתא דשור של חש"ו שנגח, ב"ד מעמידין להן אפוטר' ומעידין בפני אפוטרפוס ואח"כ אם נגח משלם חצי נזק, דמעמידין אפוטר' לתם לגבות מגופו.
ולפי מה שכתבתי בפ"ד הלכה ט' דדעת הרמב"ם דאפוטרפוס אינו חייב מטעם שומר אלא כדעת הירושלמי דחייב משום מעמיד, בזה מבואר דבאמת הך דינא אם צריך להעיד מקודם לגבות מגופו יש לתלות בשאלה זו דאם אפוטרפוס נחשב כמו שומר א"כ אינו צריך להעיד מקודם כמו דאין צריך להעיד בכל שומר, אבל אם הוא משום מעמיד יש סברא לומר דצריך להעיד מקודם שיהיה בזה פושע גמור ונחשב כמו מעמיד, ולכן מפרש הרמב"ם, שפיר מתני' כפשטה דצריך להעיד מקודם לענין לגבות מגופו ורבא יסבור דהוא מטעם שומר ולכן לא סבר דצריך להעיד מקודם והרמב"ם לשיטתו דפסק שם כרב פפא ובארנו שם דרב פפא סבר אפוטרפוס אינו מטעם שומר אלא משום מעמיד כשיטת הירושלמי, ולכן שפיר סבר דצריך להעיד מקודם וכנ"ל, וממילא שפיר הוי מתניתין כברייתא ומעמידין אפוטרפוס לתם וכנ"ל.
ועיקר פלוגתא אי מעמידין אפוטרפוס לתם לגבות מגופו או לא יש לומר דתליא במה שכתבתי בפ"ד הל' ח' אם מה דגובין מגוף השור בתם שמסרו לשומר הוא מצד השומר או הוא מצד הבעלים, דאי נימא דהא דגובין גבי שומר מגוף השור הוא משום דאכתי לא נפקע חיוב הבעלים גבי תם וגובין מצד הבעלים והשומר משלם לבעלים, א"כ כל זה שייך היכי דאיכא דין חיוב על הבעלים, אבל ביתומים אליבא דר' יוסי בר חנינא דקיי"ל כותי' דעלייהו ליכא דין חיוב משום דלא רמי עלייהו לשמור שורם, ואפי' בהלכו בעליו למדינת הים כיון דעל כרחן הלכו ועכשיו אין ביכלתם לשמור שורן נחשבין בזה כאנוסין, א"כ מצד היתומים לא נוכל לחייב ומצד האפוטרפס הא אין השור שלו, ואפשר לומר דאפי' לר' יוחנן דסבר מעליית יתומים דאי אמרת מעליית אפוטרפסים ממנעו ולא עבדי ג"כ נוכל ליישב דזהו דוקא גבי מועד, כיון דפכ"פ להניזק צריכין האפוטרופסים לשלם כדין שומר יכולין ב"ד לתקן שאותו הממון יתנו היתומים בשביל האפוטרפסים, וזהו כמו שהיו שוכרים ב"ד להם את האפוטר' ויש לב"ד רשות ע"ז לטובת היתומים דאי לאו הכי לא יהי' להיתומים רשות להחזיק שוורים שהוחזקו נגחנין, וזהו דקאמר הגמ' דאי אמרת מעליית אפוטר' ממנעו ולא עבדי, אבל גבי תם כיון דמעיקר הדין היתומים פטורים משום דלא רמי עלייהו חיובא, והאפוטרפסין פטורים משום דאין גובין בתם אלא מגופו, א"כ לא שייך שיעשו על היתומים תקנה שישלמו בעת שפטורין מלשלם. וא"כ ניחא גם לר' יוחנן טעמא דאין מעמידין אפוטר' לתם לגבות מגופו, אך כל זה אי נימא דמה דגובין מגופו גבי שומר הוא מצד הבעלים, אבל אי נימא דמה דגובין מגופו הוא מצד השומר דכיון דעכ"פ השור ברשות השומר ונעשה עליו דין חיוב נזקין לא איכפת לן שהשור אינו של השומר, שכבר אמרה תורה שיגבו מגוף השור והאי תורא דאזקן מיני' משתלימנא, ובשביל זה גם בגזלן גובין מגוף השור, א"כ גם ביתומים כשמעמידים אפוטר' על השור גובין מגוף השור.
ולפי מה שכתבנו תליא זה בפלוגתא דר' ישמעאל ור' עקיבא דאליבא דר' עקיבא נוכל לומר שהוא מצד השומר וכן באפוטר' לפימש"כ דהחיוב הוא מצד מעמיד מ"מ גובין מגוף השור כמו דגובין בגזלן ואף דבגזלן קיימא הבהמה ברשותו ובמעמיד לא קיימא ברשותו מ"מ שפיר גובה הניזק גם במעמיד מגופו דעיקר מה שגובה בגזלן מגופו אינו משום דקיימא ברשותו לבד דמה מהני הא עכ"פ אינו שלו. אלא דכיון דקיימא ברשותו חייב השור כשהזיק וממילא קרינן ומכרו את השור דהאי תורא דאזקן מיני' משתלימנא וה"נ במעמיד כיון דיש חיוב נזקין גובין מגופו אבל לר' ישמעאל ע"כ הוא מצד הבעלים והבעלים הם היתומים והם פטורים, ולכן הרמב"ם פסק שפיר דמעמידין אפוטר' לתם לגבות מגופו כיון דקיי"ל כר' עקיבא וכנ"ל:

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות נזקי ממון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה