אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות נזקי ממון· הרב איסר זלמן מלצר

פרק ה · הלכה א

פרק ה

בהמה שהיתה רועה ופרשה ונכנסה בשדות וכרמים אע"פ שעדיין לא הזיקה מתרין בבעלי' שלש פעמים אם לא שמר בהמתו ולא מנעה מלרעות יש רשות לבעל השדה לשחטה שחיטה כשרה ואומר לבעליה בואו ומכרו הבשר שלכם, מפני שאסור לאדם להזיק ולשלם וכו' אפי' לגרום הנזק אסור.
השגת הראב"ד: אפי' לגרום הנזק וכו'. א"א דברים הללו לא נאמרו בגמ' אלא בעזי דשוקא שעומדות לשחיטה ואין להם רועה, אבל במי שיש לו עדר של בהמות, אין שוחטין לו כל עדרו אלא אם יזיק לעולם ישלם בלא שום התראה.
דעת הראב"ד כדעת התוס' וגם המ"מ כתב ורוב המפרשים כדברי הר"א ז"ל, והנה יש לעיין דאם נימא דבמה שהתרו שלשה פעמים חשוב הבהמה עומד בברי להזיק, א"כ הא היכי דעומד להזיקו בודאי מותר להבעלים לשמור את ממונם מלהיות ניזק אפי' להרוג המזיק, ואפי' היכי שעפ"י דין אם יזיק המזיק ישלם, כדאמרינן בריש המניח גבי שור שעלה על גב חברו להרגו דהא דקאמר בברייתא דחפו לעליון ומת חייב היינו בשביל שהי' לו לשמטו ולא שמטו, ואפי' במועד דישלם כשיזיק דהא קיי"ל כרב נחמן דעביד אינש דינא לנפשי' אפי' היכי דליכא פסידא, וא"כ לפי"ז דברי הרמב"ם פשוטים, דהיכי שא"א לו להציל בענין אחר מותר לו לשחטו, אם לא דנימא דסברת התוס' והראב"ד דלא אמרינן עביד אינש דינא לנפשי', אלא בעומד ממש לפנינו ומזיקו, אבל במה שהתרו בו לא נחשב מזיק בודאי שיהי' בזה דינא דעביד אינש דינא לנפשי'.
והנה לקמן בהחובל דף צ"א אמרינן בשור העומד להריגה ופירש"י שור שהמית את האדם והרמב"ם בפ' ז' מהל' חובל ומזיק פי' שור שמזיק את הבריות וטעמו של הרמב"ם נראה דאם המית את האדם לא שייך הזכות להבעלים להרגו דהיכי מיירי אי בזמן שיש ב"ד על דיני נפשות ויש עדים ונתחייב השור להריגה עפ"י ב"ד א"כ החיוב הוא על ב"ד ולא מצינו דדין הבעלים הוא להרוג שור הנסקל ואי במקום שאין ב"ד או אפי' שאין עדים הא מוכח להדיא בב"ק דף מ"א ע"ב דאין מצוה כלל להרגו כשהרג פעם אחד בהא דאמר ר"א בתם נקי מחצי כופר וע"ז אמר ר"ע הביאהו לב"ד וישלם, וע"ז אמר לו ר"א דמיירי שהרג עפ"י בעלים ומוכח להדיא דהיכי דליכא עדים ואין על השור דין ב"ד ליכא מצוה להרגו, דאי איכא מצוה להרגו אכתי יקשה הביאהו לב"ד וישלם לך, ואי מיירי כגון שהוחזק להרוג נפשות דאז ודאי מצוה להרגו אפי' בלא דין ב"ד, הא בזה ודאי לא שייך לומר דהבעלים טוענים אנא בעינא למיעבד מצוה דהא כל הקודם להרגו זכה כדתנן בארי ודוב וכו', ולכן פי' הרמב"ם דמיירי רק בשור שמזיק את הבריות ואינו הורג, דבזה אף שמצוה להרגו לסלק היזק אבל בזה נוכל לומר דהבעלים קודמים לסלק הזיקם דאין בזה סכנת נפשות לומר כל הקודם להרגו זכה.
עכ"פ מוכח לדעת הרמב"ם דסתם שור המזיק מצוה להרגו, רק דיש לומר דמזיק אנשים דאינו מתקן בתשלומין, אבל מלשון הרמב"ם שכתב מזיק את הבריות מוכח דלא דוקא אנשים, וגם בסברא דעת הרמב"ם נכונה דכיון דאסור להזיק אפי' ע"מ לשלם א"כ שפיר דגם מזיק ממון בקבע יכולים הבעלים הניזוקין לשחטו דהוי כמו עומד לפנינו ורוצה להזיק דיכול לשחטו משום דעביד אינש דינא לנפשי' כדאיתא בריש המניח וכנ"ל:

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות נזקי ממון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה