אבן האזל על משנה תורה, הלכות נזקי ממון· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ד · הלכה ז
מסר שורו לחמשה ופשע בו אחד מהם ויצא והזיק אם אינו משתמר אלא בחמשתן זה שפשע בשמירתו חייב, ואם משתמר בשארן אף אלו הנשארין חייב.
אף אלו הנשארין חייב, כתב ע"ז המ"מ וכן פירשו כל המפרשים והנה דברי המ"מ תמוהין דבגמ' בדף י' קאמר התם אי דבלאו איהו לא מינטר פשיטא דאיהו קא עביד ואי דבלאו איהו נמי מינטר מאי קא עביד ופירש"י מאי קא עביד ואינו חייב כלום, ואח"כ איתא שם עוד בגמ' לשון זה על מרבה בחבילה ועל חמשה שישבו על ספסל אחד, ופירש"י גם שם על מאי קא עביד דצריך להיות פטור לגמרי, ובתוס' כתבו בכולה שמעתין צריך לומר מאי קא עביד טפי מאחריני וישלם כ"א חלקו, והיינו דלא כפירש"י וכן כ' הרשב"א כפי' התוס', אכן הרא"ש פי' כפירש"י והנה יש לתמוה על המ"מ בתרתי חדא מה שהחליט דכן פירשו כל המפרשים ולא זכר שרש"י פי' דפטור לגמרי. ועוד דבאמת יש לתמוה על פי' הרמב"ם דסותר עצמו דלקמן גבי מרבה מחבילה פי' הרמב"ם כפירש"י דפטור לגמרי דלא כפי' התוס' והרשב"א וכן כ' שם המ"מ להדיא דמאי קא עביד היינו ופטור, ואם שהרמב"ם פי' פירוש אחר על מרבה בחבילה אבל עכ"פ לענין פי' מאי קא עביד הכל א', ואחר העיון מצאתי שכבר עמד בזה הגר"א ז"ל וסיים בוצ"ע.
והנה הרא"ש דפי' כרש"י דפטור לגמרי פי' דמיירי שהאחרים לא נסתלקו בשעה שפשע הראשון ולא רצה לשמור יותר וכיון שנשארו בשמירתן לפיכך הן חייבין והוא פטור אבל אם אמרו לו כיון שאינך שומר אתה גם אנחנו לא נשמור כולם חייבין, והנה מד' הרא"ש מוכח דדוקא כשאמרו לו אם אינך שומר אתה וכו', אבל אם בסתמא הלך בלא שמירה ואח"כ פשעו גם הם אף שלא מסר להם שיקבלו השמירה מ"מ כיון שבשעה שהלך הוא נשארו הם, א"כ הוא לא הניח את השור בלא שמירה ולכן הם שהניחו השור בלא שמירה חייבין, והנה מלשון הרמב"ם משמע להדיא דלא כרא"ש אלא דבסתמא כולם חייבין -
והנה נראה פשוט דאם מסר שורו לחמשה ופשע א' מקודם והניח על האחרים ואח"כ לא שמרו גם הם ונאבד השור דבודאי כולם חייבים כיון שלא מסר להם ולא קבלו ממנו השמירה א"כ מאי עדיפותא דידי', אטו בשביל שהקדים ולא שמר זכה בזה הלא כולם נתחייבו יחד בשמירה, ומש"כ הרא"ש בכאן דהראשון פטור היינו משום דכאן אין הד"ת עם הבעלים דלא שייכי בזה כלל דהבעלים בכל אופן פטורים, דהא מסרו לשומר וכל הדין בזה עם הניזק ובזה סובר הרא"ש דאף דלגבי הבעלים לא הי' הראשון שפשע יכול לפטור את עצמו, אבל לגבי הניזק הא יכול לומר הא אני לא הנחתי השור בלא שמירה והשור הי' שמור ע"י שומרים ששמרוהו והיו מחוייבים בשמירתו.
אכן בדעת הרמב"ם נראה דכיון דקיי"ל דשומר שמסר לשומר חייב גם לגבי ניזקין כדאמרינן בפ' הכונס ופסק הרמב"ם להלכה בהל' י"א וכ' הטעם שלא הי' לו רשות למסור השמירה לשני, ועיין במה שהשיג עליו הראב"ד ובמש"כ שם, ועכ"פ חזינן דדעת הרמב"ם דכיון שלא נסתלק השומר לגבי הבעלים לא נסתלק ג"כ לגבי הניזק משום דאינו פטור לגבי הניזק אלא אם נסתלק משמירת השור אבל כיון דשמירת השור אכתי רמיא עלי' חייב גם לגבי הניזק לכן גם בכאן אף דלא שייך לשומר שמסר לשומר דלא הי' רשאי למסור דהא הבעלים מסרו להם, מ"מ כל זמן דלגבי הבעלים לא נסתלק דאפי' למ"ד שומר שמסר לשומר פטור הא הכא לא מסר להם כלל רק הוא בעצמו פשע ולא שמר, וא"כ לגבי הבעלים בודאי מחויב בשמירת השור וכמו שכתבנו. לכן אינו פטור גם לגבי הניזק, אכן אכתי צריך ביאור מה דשינה הרמב"ם פירושו דגבי מרבה בחבילה פי' מאי קעביד ופטור והכא פי' דכולם חייבין, ואולי ס"ל לרמב"ם דמאי קא עביד אפשר להתפרש בתרי גווני ודחוק, ואפשר דס"ל לרמב"ם דאפי' אי סבר הגמ' הכא בסברא דכיון דנשאר שומר אחר על השור אין עליו חיוב לגבי הניזק, אבל כיון דבהכונס קאמר להדיא דשומר שמסר לשומר חייב בנזקין, אלמא דכל זמן שלא נפטר השומר לגבי הבעלים לא ניפטר גם לגבי הניזק ג"כ גם כאן שניהם חייבין.
ובאופן זה נוכל ליישב מה דהרי"ף השמיט הך אוקימתא, משום דסובר דמאי קא עביד פירושו פטור לגמרי, ולכן השמיט הך סוגיא בשביל סוגיא דשומר שמסר לשומר, ואף דיש לחלק דהתם לא היה רשאי למסור והכא הבעלים מסרו, מ"מ כיון דלא נסתלק לגבי הבעלים לא נסתלק לגבי הניזק, דהא גם בשומר שמסר לשומר לא שייך לומר לגבי הניזק דלא היה רשאי למסור דמה איכפת לי' לניזק, כמש"כ הראב"ד בהשגות, וזה פשוט דסוגיא דהכונס אלימא טפי דהוא בדוכתא והכא הוי רק בדרך שקלא וטריא וכן כתבו הראשונים בכמה מקומות, ומה דפי' הרמב"ם גבי מרבה בחבילה דפטור לגמרי נפרש שם בעה"י במקומו, ולכאורה לולי דברי הראשונים הי' אפשר לפרש דברי הגמ' בפשיטות, דהא בלשון הגמ' דקאמר ופשע בו אחד מהן ויצא והזיק משמע שרק אחד פשע והאחרים לא פשעו, וא"כ פריך הגמ' שפיר דאי בלאו איהו לא מינטר פשיטא דאיהו קא עביד ואי דבלאו איהו נמי מינטר, וא"כ כשיצא והזיק הוא באונס דהא האחרים לא פשעו, וא"כ מאי קא עביד ופטור דלא שייך תחלתו בפשיעה וסופו באונס, כיון דבשעה שפשע הי' עכ"פ השור שמור, וכמו שכתבתי מזה למעלה פרק ב' הל' י"ח, וזה הי' ביאור נכון להמפרשים מאי קא עביד פטור לגמרי, ואולי דרצו לפרש דומיא דאינך שגם הנשארים עשו איזה קלקול, לכן פירשו שמקודם פשע הראשון ואח"כ פשעו גם האחרים, אכן לפי מה שכתבתי שם בדעת הראב"ד דהיכי שהוא לא שמר כלל והמזיק נשמר ע"י אחרים רק מרוח מצויה, דיש בזה גדר תחלתו בפשיעה כיון שהוא לא שמר ושמירה מרוח מצויה לא חשיב אונס, לפי"ז מיושב דהא השומרים לא שמרו אלא מרוח מצויה, ויהי' מזה ראיה לסברתנו: