אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות נזקי ממון· הרב איסר זלמן מלצר

פרק ד · הלכה ה

הלכה ד

הניחה בחמה אפי' חתרה ויצאת והזיקה חייב זה שהניחה שם שכיון שהניחה בחמה הרי [היא] מצטערת ובורחת ועושה כל שאפשר לה לעשות.
הלח"מ הקשה דהא הך טעמא אמרינן בגמ' רק אי תחלתו בפשיעה וסופו באונס פטור, ותי' הלח"מ דכתב רבינו טעם מרווח אליבא דכולי עלמא, ואין זה דרך הרמב"ם, אך באמת בודאי צריך הרמב"ם לכתוב טעם זה דהא אי הוי אמינא כס"ד דגמ' דהחיוב הוא רק משום תחלתו בפשיעה וסופו באונס היינו דהפשיעה הוא כשהניחה בחמה שמא תסתור הדלת כמו שפירש"י והיינו דאף דהדלת יכולה לעמוד ברוח מצויה מ"מ ע"י שהניחה בחמה תשבר הדלת, וא"כ אי לא הוי ידעינן דלגבי חתירה גופא הוי פשיעה אז לא הי' חייב אלא היכי שבמציאות עכ"פ אפשר לשבור הדלת אבל היכי שהקיפוה חומת ברזל שלא תוכל לשבור הי' פטור גם אם חתרה, וא"כ צריך הרמב"ם להשמיענו דבאמת חתירה גופא הוי פשיעה כתירוצא דגמ' וסובר הרמב"ם דהסברא קיימת גם אליבא דהלכתא ופשוט:
-השמטות ומלואים-
העירוני שכדברים אלו כתבו התוס' בדף נ"ו ד"ה מהו דתימא.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות נזקי ממון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה