אבן האזל על משנה תורה, הלכות נזקי ממון· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ד · הלכה ב
הפורץ גדר לפני בהמת חברו ויצאת והזיקה אם היה גדר חזק ובריא חייב ואם הי' כותל רעוע פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים. וכן הנותן סם המות לפני בהמת חברו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים.
השגת הראב"ד: הפורץ גדר וכו' א"א זה שאמר חייב לא ידענו מהו אם על הכותל אמר ל"ל למימר ויצתה והזיקה ואם על הנזק אמר אינו כן אא"כ הכישה עכ"ל.
במגדל עוז הביא בארוכה תשובת הרמב"ם לחכמי לוניל דע"כ אבהמה קאי ועל ההיזק שהזיקה דא"א לומר על הכותל דא"כ למה קתני בפני בהמת חברו, ועוד דלמה פטור בכותל רעוע ליחייב בדמי רעוע, ואם נימא דרעוע כ"כ דמצוה לסתרו אמאי חייב בדיני שמים, אלא ע"כ אבהמה ועל הנזק שהזיקה מדקתני לה אמתני', והא דקשה מהוציאוה ליסטים דדוקא הכישה אבל פרצו הדלת פטורים, היינו משום דליסטים אין מכוונים אלא לגנוב הבהמה ואין מכונים לפרוץ הדלת שתצא ותזיק אבל הפורץ גדר מכוין שתצא ותזיק ולכן חייב כדין כל מזיק, ועיין בביאור הגר"א ז"ל בחו"מ סי' שצ"ו שכתב דהוא משום דינא דגרמי והרמב"ם לשיטתו דאינו מחלק בין גרמי לגרמא ורק דסובר דדינא דגרמי אינו חייב אלא במכוין להזיק ובדברי הגר"א ז"ל יבואר דלא יקשה על הרמב"ם הוכחת התוס' שהוכיחו בסנהדרין דף ע"ז ע"א בסוגיא דמצמצם דע"כ הכא אכותל קאי דא"א לומר אבהמה דלא עדיף פרצת הגדר מסלוק כרים וכסתות דפטרינן בפ' כיצד הרגל, אבל לפי"ד הגר"א ז"ל דהוה משום דינא דגרמי מיושב דרבה דפטר סילוק כרים וכסתות משום דלית ליה דינא דגרמי כמו שפסקו הרי"ף והרמב"ם דלדידן חייב. והנה הרמב"ן ביאר בדינא דגרמי דהוא מדינא וכן כ' המ"מ בפ"ח מה' חובל ומזיק וכן מוכח מדברי הרמב"ם כאן שכתב כדין כל מזיק, והוכיח הרמב"ן דהוא מדינא דאי משום קנסא אמאי חייב במחיצת הכרם שנפרצה הא אינו מכוין להזיק, אבל לדעת הרמב"ם דאף דסובר דהוא מדינא מ"מ אינו חייב אלא במכוין להזיק א"כ יקשה אמאי חייב במחיצת הכרם שנפרצה, אך הש"ך בסי' שפ"ו תי' קושיית הרמב"ן עפ"י דברי הרמב"ן עצמו שיישב למאן דסובר קנסא מה דחייב במרבה דינר לשולחני דהוא משום שפשע במה שראה כיון דאינו מומחה, ולכן ה"נ במחיצת הכרם שנפרצה כיון שעליו מוטל לגדור הוי. פושע בהיזק חבירו. ודברי הש"ך מוכרחים גם לדעת הרמב"ם דסובר דדינא דגרמי הוא מדינא כיון דפוטר באינו מכוין להזיק. וא"כ לפי"ז דכמו דחייב לדעת הרמב"ם מכוין להזיק בדינא דגרמי כן נמי חייב פושע משום דינא דגרמי א"כ יקשה אמאי פטורים הליסטים דאין לך פושע גדול מהליסטים ויתחייבו אף שלא נתכונו להזיק ולא גרע ממראה דינר לשולחני שפשע במה שראה הדינר וכן במחיצת הכרם שפשע במה שלא גדר והכא נמי פשעו במה שפרצו הדיר על מנת לגזול.
ונראה לי דהכא גבי הוציאוה ליסטים לא שייך לחייב מטעם מזיק ומשום גרמי כיון דבשעה שהוציאו הליסטים הבהמה ע"מ לגנבה לא היה באותה שעה גדר היזק כלל לגבי שתלך הבהמה ותזיק דהא לא הוציאו אותה ע"מ שתלך לחוץ אלא ע"מ שיקחו אותה עמהם וא"כ לא היה עומד באותה שעה שתזיק כלל, ולכן אף שאח"כ הניחו אותה ולא גנבו אותה, הוי זה רק חסרון משמירה שפשעו ולא שמרו אותה ופשיעה בשמירה לא שייך אלא היכי דמחוייבים בשמירה, ולכן כיון דכל זמן שלא הכישוה לא קיימא ברשותייהו לא נתחייבו בשמירה כלל, ולפי"ז לא תליא זה כלל במה דשיטת הרמב"ם הוא דגרמי אינו חייב אלא כשמכוין להזיק כמו שכתב הגר"א ז"ל רק שבאמת כן הוא שיטת הרמב"ם בכמה דוכתי, אבל בכאן אין שייך לזה דהעיקר בכאן דבשביל שלא נתכוין שתצא הבהמה אלא נתכוין לגנוב אותה א"כ לא היה באותה שעה של מעשה הפרצה או ההוצאה מעשה היזק כלל כיון דלא היה עומד באותה שעה להיזק, ומה שאח"כ נשתנה ולא שמרו אותה והניחוה הליסטים שתצא זה לא נחשב למזיק שאין כאן מעשה מזיק כלל והוי רק חסרון בשמירה ופטורים כיון דלא נתחייבו בשמירה, וכנ"ל.
רק דלכאורה קשה לחלק דין דפורץ גדר בפני בהמת חבירו מהמשסה כלבו של חברו ומנותן סם המות לפני בהמת חברו דפטור, ונראה דכיון דהכלב לא היה נעול רק שגרם במה ששיסהו א"כ אינו ברור ההיזק משני טעמים חדא דאינו ברור שישתסה במה שמשסה אותו, ועוד דאפשר היה נושכו גם בלא ההשסה ע"כ לא דמי לפורץ גדר דאף דגם שם לא ברי היזקא אבל לפחות בלא הפרצה לא היה להבהמה באפשר להזיק, ונותן סם המות לפני בהמת חברו מבואר בגמ' בדף מ"ז דסם המות לא עבידה דאכלה, ולרב דפסקינן כותי' גם בשאר פירות דעבידא דאכלה פטור משום בור משום דהו"ל שלא תאכל וא"כ פטור מטעם זה גם משום גרמי ועיין בתוס' שם, ולשון הרמב"ם בתשובה לחכמי לוניל קשה שכתב אבל הפורץ גדר חברו אין כונתו לגנוב ולא נתכוין אלא שתצא הבהמה ותזיק ויתחייבו הבעלים בנזקי' דהיכי יתחייבו הבעלים בנזקי' הא הם שמרו אותה כראוי ואי לאחר שידעו ויוכלו לשמרה א"כ אין כאן היזק וצ"ע ואולי כונתו רק לפרש כונתו של הפורץ גדר דלא מסתבר דכונתו יהיה לפרוץ ושתזיק הבהמה במקום שאינו ידוע לו ע"כ פירש דכונתו הוא להזיק להבעלים והוא לא דינא גמר וחושב שהבעלים יצטרכו לשלם ואגב שמעינן מדברי הרמב"ם שגם זה נקרא מתכוין להזיק אף דאנן דיינינן לענין שישלם הפורץ היזקו של הניזק ולא לבעל הבהמה: