אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות נזקי ממון· הרב איסר זלמן מלצר

פרק ג · הלכה יג

הלכה יב

הקדר שהכניס קדרותיו לחצר בעל הבית שלא ברשות ושברתן בהמתו של בעל הבית פטור, ואם הוזקה בהן, בעל הקדרות חייב, ואם הכניס ברשות פטור, ואם קבל עליו בעל הבית לשמור את הקדרות בעל הבית חייב.
הש"מ הביא פי' הר"ח וז"ל פי' שלא ברשות כגון שאומר לו בעל החצר אל תכניסם והכניס לפיכך חייב בעל הקדרות בנזקי בהמות של בעל החצר, עכ"ל, והדברים נפלאים דמאי איריא שאמר לו אל תכניסם ואמאי לא סגי לחייב בעל הקדרות כשהכניס שלא ברשות כפשוטו היינו שלא ביקש רשות והכניס, ואין לומר דכונתו אם ראה בעל החצר את הקדרות בחצרו דכשלא אמר לו אל תכניסם הוי השתיקה כמו הודאה והסכמה, וממילא מחויב בעצמו לשמור בהמתו, דמהיכי תיתי לאמר כן שיהי' מחוייב למחות ושהי' ראי' משתיקתו על מחילה, ונראה לי דתליא אי גבי חזקת תשמישין מהני חזקה שלא בטענה שמבואר המחלוקת בזה בשו"ע חו"מ סי' קנ"ג קנ"ד דלהסוברים דמהני חזקה שלא בטענה דמדשתק מסתמא מחל. יש מקום לדברי הר"ח דכיון שראה בעל החצר שהכניס קדרותיו ולא מיחה בו מסתמא מחל לו ואף שיש לחלק בין תשמיש קבוע לתשמיש ארעי הר"ח אינו מחלק בזה וס"ל דבכל גווני הוי מחילה בשתיקה אבל לשיטת התוס' והראשונים הסוברים דלא מהני שום חזקה שלא בטענה א"כ אין שום ראי' מדשתק דנימא שמחל, ואף דיש לומר דדוקא לענין שלא יוכל למחות לענין זה סוברים התוס' דלא מהני חזקה שלא בטענה, אבל לשעתה היינו על זמן השתיקה שפיר אמרינן מדשתק מסתמא ניחא לי', אבל לא נראה לי לחלק בזה, ולדעת הראשונים דאינם סוברים מדשתק מסתמא מחל מסתבר דלא הוי שתיקה ראי' כלל על מחילה, דבלא הסוגיות בב"ב המוכיחות דמהני חזקה שלא בטענה לענין חזקת נזקין לתשמישין ושהתוס' הוצרכו להעמיד אותם ע"י טענה לא הוי מסתבר כלל בסברא לומר מדשתק מסתמא מחל, דאפשר קשה לו להוציא אותו מחצרו, ומ"מ בלבו לא ניחא לי', רק דהרמב"ם והגאונים אחזו כפשטן של הסוגיות דמשמע דמהני חזקה שלא בטענה, ומטעם זה לולא ד' הר"ח ז"ל הי' אפשר לחלק להיפוך וכמש"כ מקודם דאפי' הראשונים הסוברים דמהני חזקה שלא בטענה לענין תשמישין היינו בתשמישין קבועים דחזקה אם לא הי' מוחל לו בודאי הי' מוחה ולא הי' מניח לו להשתמש. אבל בתשמיש דלפי שעה אפשר מתבייש להוציאו ומ"מ בלבו לא ניחא לי', אכן הר"ח מוכח דאינו סובר חילוק זה אבל עכ"פ להשיטות הסוברים דלא מהני חזקה שלא בטענה ולא אמרינן מדשתק מחל בודאי לא הוי שתיקתו ראי' כלל, והנה הרמב"ם הוא משיטות הסוברים דמהני חזקה שלא בטענה לענין תשמישין ומ"מ סתם הדברים כדרכו והעתיק לשון המשנה כפשטה, ואולי באמת סובר כמש"כ והתוס' והרא"ש לא הביאו ד' הר"ח כי לשיטתם לא הוי שתיקה ראי' לענין מחילה דלא מהני חזקה שלא בטענה, אכן המחבר בחו"מ שפסק בהל' נזקי שכנים כהרמב"ם מ"מ לא הזכיר דברי הר"ח, ואולי בשביל שלא נזכר ברמב"ם וברא"ש וטור לכן השמיטו גם בשו"ע, ולדינא צ"ע:

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות נזקי ממון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה