אבן האזל על משנה תורה, הלכות נזקי ממון· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ב · הלכה א
אחד אבות נזיקין ואחד התולדות אם הי' האב מועד תולדותיו מועדות ואם הי' תם תולדותיו כמוהו.
בהשגת הראב"ד: הא לא מיחוור דהא אפי' מקרן לקרן אמרו מועד לקרן ימין אינו מועד לקרן שמאל כ"ש לביעוט וכו' והוא עצמו לא כתב כן למעלה ואולי כך ר"ל וכו'.
והראב"ד הבין לכאורה כונתו של הרמב"ם דאם הועד לאב הועד גם לתולדה, והשיג ע"ז ממועד לקרן ימין אינו מועד לקרן שמאל, וכ' עוד והוא עצמו לא כתב כן למעלה, ולכן כתב דכונתו דכמו שהאב מועד מתחלתו לאכילת פירות כן גם התולדה להתחכך בכותל להנאתה וכן כולן וכן כ' המ"מ וז"ל מאמרו זה מבואר שהוא באותן המועדין מתחלתן בשן ורגל אבל הקרן שהועדה ליגח אין תולדותיה מועדין וכמו שנתבאר בפ' א' עכ"ל, וכונת הראב"ד והמ"מ הוא למה שכ' הרמב"ם בפ"א ה"ל ד' וז"ל, וזה המשנה אם הרגיל בשינויו פעמים רבות נעשה מועד לאותו דבר שהרגיל בו. וכן כ' בהל' ה' ואם הועדה לאחד מהן נעשית מועדת לאותה מעשה ואלו הן הבהמה אינה מועדת מתחלתה לא וכו' ואם הועדה לא' מהן הרי זה מועדת לו, אכן לשון הרמב"ם בכאן אם הי' האב מועד תולדותיו מועדות, ואם הי' תם תולדותיו כמהו אינו סובל דקאי על תולדות דשן ורגל וקרן דלא שייך בזה לשון אם הי' ונראה שבא כאן הרמב"ם לבאר שיטתו בפ"א הל' ו' דסובר דחמשה חיות המזיקים הן מועדים בכל מיני היזק שיזיקו, ולא פסק כשמואל ולא כשיטת התוס' והרא"ש דדוקא במה דאורחייהו ממש כמו ארי לדרוס וזאב לטרוף זהו שביאר לנו הרמב"ם דאין לחלק כלל בין אב לתולדה וכל דין שיש לאב כן יש לתולדה שלו, איברא דגבי הני חיות המזיקים לא הוי עיקר אורחייהו באבות דכתיב בקרא דהיינו להזיק בקרן, אכן אפשר דדעת הרמב"ם דדוקא בשור הוי קרן אב, וכמו שכ' בפ' א' הל' י' שלשה אבות בשור הקרן והשן והרגל, משום דבשור כתיב בקרא נגיחה ועיקר אורחי' דשור אם הוא מזיק הוא להזיק בקרן, אבל בשאר חיות דלית לה קרן כלל, וזה ע"כ ליכא למימר דלית להו אב דהא ילפינן שור שור משבת דכל בהמה וחיה חייבין על נזקיהן, א"כ ע"כ גבייהו הוי אב מה דעיקר אורחייהו ותולדה הוי מה דלא הוי עיקר אורחייהו, ולפיכך פרט הרמב"ם בפ"א הל' ו' נגיחה ונשיכה ודריסה, משום דנשיכה ודריסה הוי עיקר אורחייהו בחיות המזיקים וזהו אב שלהם וכתב וכיוצא בהן לרבות התולדות [ובאמת לשון נגיחה תמוה דהא הני ה' חיות אין להם קרן ואולי בקרן תלושה ועכ"פ לא הוי אב וצ"ע,] וזהו שפירש הרמב"ם בכאן דאחד האב ואחד התולדה שוין ואם הי' האב מועד היינו בכל בהמה וחיה לפי מה שהיא אם היא מועדת מתחלתה בדין האב כך היא מועדת בדין התולדה: