אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות· הרב איסר זלמן מלצר

פרק יז · הלכה ב

פרק יז

האומר הרי עלי במחבת והביא במרחשת, במרחשת והביא במחבת מה שהביא הביא וידי חובתו לא יצא, אם אמר זו להביא במרחשת והביא במחבת או במחבת והביאה במרחשת הרי זו פסולה וכן כל כיוצא בזה. וכן האומר הרי עלי שני עשרונים להביאן בכלי אחד והביאן בשני כלים, בשני כלים והביאן בכלי אחד מה שהביא הביא, וידי חובתו לא יצא שנאמר כאשר נדרת לד'. אמר אלו להביא בכלי אחד והביא בב' כלים או להביא בב' כלים והביא בכלי אחד הרי אלו פסולין. לא קבען בשעת הנדר אלא אמר הרי עלי שני עשרונות ובשעת הפרשה קבען והפרישן בשני כלים וחזר והביאן בכלי אחד הרי אלו כשרים שנאמר כאשר נדרת ולא כאשר הפרשת, אמר הרי עלי שני עשרונות להביא בכלי אחד והביאן בשני כלים. אמרו לו בכלי אחד נדרת הקריבם בשני כלים הרי אלו פסולין, הקריבם בכלי אחד הרי אלו כשרים.
לא קבען בשעת הנדר, בגמ' אמר זה אביי לא שנו אלא שקבען בשעת נדר ופירש"י זה על רישא דמתני', הרי עלי להביא זו במחבת, אבל בשעת הפרשה דבשעת נדר אמר הרי עלי מנחה סתם ובשעת הפרשה קבעה ואמר זו אביא לשם נדר במחבת והרמב"ם הביא זה על סיפא דמתני'. וצריך טעם למה לא הביא זה על רישא דמתני'. ונראה דהרמב"ם סובר דיש חילוק בין מחבת ומרחשת ובין שני כלים וכלי אחד. דבשני כלים וכלי אחד החילוק הוא אם הם שתי מנחות או מנחה אחת. דבשני כלים הוי שתי מנחות ובכלי אחד הוי מנחה אחת. אבל החילוק בין במחבת ובין במרחשת הוא בעיקר הקרבן דהא שייך בזה גדר שלא לשמן כדפירש"י במתני' דכל המנחות שקמצם שלא לשמן. וכן כתיב בקרא ואם מנחה על המחבת קרבנך וגו' ואם מנחת מרחשת קרבנך וגו'. ומבואר בזה מה שתמה הקרן אורה בריש מנחות דלמה שייך שלא לשמן ממחבת למרחשת. ולכן אם נדר מנחה סתם ואח"כ בשעת הפרשה קבע יש חילוק בין קבע להביאה במחבת. ובין קבע להביאה בשני כלים. דאם קבע להביאה במחבת זה דומה לאם אמר הרי עלי להביא קרבן דיכול להביא עולה או שלמים. ואם אמר אח"כ על הבהמה הרי זו עולה לחובתי לנדרי ודאי נתפס על הבהמה שם עולה ואינו יכול לשנותה לשלמים ולא שייך בזה גדר כאשר נדרת ולא כאשר הפרשת. אבל באמר הרי עלי להביא שני עשרונות דאין חילוק בעיקר הקרבן בין אם יביאם בכלי אחד או בב' כלים. בזה שפיר מחלקינן דאף דאם יאמר מתחלה הרי אלו שתי עשרונות להביאם בכלי אחד הוקבעו למנחה אחת מ"מ אם אמר מתחלה הרי עלי להביא שני עשרונות ואח"כ אמר הרי אלו לנדרי שפיר דרשינן כאשר נדרת ולא כאשר הפרשת כיון דבעיקר הוא קרבן אחד. וע"ז כתיב קרא דרק הנדר קובע איך להביא הקרבן. אם בכלי אחד ובקומץ אחד. או בשני כלים ובשני קומצים כיון דאמר בפי' שקובע זה לנדרו ולא לנדבה:
והנה לכאורה קשה לר"ש דסבר דאם אמר הרי עלי להביא במחבת והביא במרחשת דגם ידי נדרו יצא. ואמר בגמ' דסבר דקביעותא דמנא לא כלום הוא. וה"נ אמר בגמ' דלר"ש גם אם אמר זו להביא במחבת והביא במרחשת דתנן דפסולה דלר"ש כשרה. וא"כ קשה דמה אמר בברייתא בטעמא דר"ש דכל המנחות שקמצם שלא לשמם עלו לשם חובה שהקומץ מחבת לשם מרחשת מעשיה מוכיחים עלי' שהיא מחבת. דלמה לן הך טעמא כיון דיכול לכתחלה לשנות. ואף דאין ביד הכהן לשנות ורק הבעלים יכולים לשנות מ"מ קשה למה יהי' זה שלא לשמם כיון דעוד לא הוקבע שם המנחה שהיא מחבת. ולפי"מ שבארנו נראה דגם לר"ש ודאי מנחת מחבת ומנחת מרחשת הם שני קרבנות רק דהם ממין אחד ואין שום שינוי מזה לזה ולא דמי לעולה ושלמים. וזהו טעמא דסבר ר"ש דהנדר אינו קובע את הקרבן אם מחבת ואם מרחשת. כיון דבעיקר קדושת ותכלית הקרבן אין שום נ"מ מזה לזה. וכן גם אמירתו בנדבה שאמר זו להביא במחבת ג"כ אינו קובע. וכיון דעכ"פ חלוק בקרא שמות הקרבנות לכן ע"כ דאם כבר נתן המנחה במחבת או במרחשת כבר הוקבעו ולפירש"י אין צריך לעשות בזה מחלוקת בין רבנן לר"ש דרש"י מפרש מה דאמר אביי אבל בשעת הפרשה לא. דבשעת נדר אמר הרי עלי מנחה סתם ובשעת הפרשה קבעה ואמר זו אביא לשם נדר במחבת. וא"כ לרש"י יש לומר דגם לרבנן אם קבע ונתן המנחה במחבת או במרחשת נעשית המנחה כמו שקבע. ולפימש"כ הרמב"ם לפרש בשעת הפרשה שבשעת הפרשה קבע והפרישם בשני כלים הא כתבנו דהרמב"ם אינו מפרש הא דאביי על מחבת ומרחשת. ויש לומר דאם כבר נתן המנחה במחבת נעשית מנחת מחבת. וכדאמר הגמ' בדף ג' דאפי' אם נדר במרחשת כי מייתי לה במחבת מחבת הוי וכי קמיץ לה לשם מרחשת אמרינן דמעשיה מוכיחים שהיא מחבת. ולכאורה משמע דאפי' קודם קמיצה כבר נעשית מחבת ואינו יכול לשנות. אכן יש לומר דכונת הגמ' דוקא לאחר קמיצה דאף דקמץ לשם מרחשת אבל המנחה הרי היא במחבת דהא ראיית הגמ' מהא דתנן מה שהביא הביא הא קאי שכבר קמץ וכבר נעשה תחלת ההקרבה. ומ"מ אפשר דמה דחולק ר"ש על רבנן הוא רק בדין אמר הרי עלי או הרי זו ולא כשכבר נתן המנחה בזו או בזו. ועכ"פ שפיר מיושב מה דאמר ר"ש בברייתא טעמא דאינו פוסל שלא לשמם משום דמעשיה מוכיחים. אבל בלאו האי טעמא הי' נחשב שלא לשמה גם לר"ש ולא הי' עולה לשם חובה. דהא כשקמץ המנחה אפי' שלא לשמה הא ודאי כבר נעשית המנחה כמו שהיא אם מחבת אם מרחשת:

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה