אבן האזל על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות· הרב איסר זלמן מלצר
פרק יד · הלכה ג
הניח מנחה לשני בניו ומת הרי אלו מביאים אותה.
הלח"מ הביא סוגיית הגמ' בזבחים דף ה' דמסיק דיורשים מתכפרי מקופיא ולא מקיבעא, וכתב דמשמע דלמסקנא הא דקריבה משום דלא מתכפרי מקיבעא ולא הוו שותפים, והא דאין ממירין בה משום דמרבינן אחד ולא שנים, ולכן הקשה על הרמב"ם שכתב בפ"א מה' תמורה דאין ממירין בה משום שהם כשותפים, וכתב הלח"מ דהוו כשותפים רק במקצת ולגבי הקרבה הוו כחד, וקרינן נפש, אבל לגבי תמורה כיון דמרבינן יורש משום המר ימיר הא לא מרבינן אלא יחיד והבו דלא להוסיף עלה, ואינו מובן מה תיקן כשסיים תירוצו דהוא משום אחד ולא שנים, הא זהו שהקשה מתחלה דמשמע דלא הוו כשותפין אלא משום אחד ולא שנים, אלא דבאמת עיקר קושייתו לא קשה כלל, דגבי דין הקרבה דכתיב ונפש כי תקריב העיקר הוא בעל הקרבן וכיון דלא מכפרא על יורשים מקיבעא לא הוו בעל הקרבן ועיקר הקרבן של אביהם, אבל גבי תמורה דאמר הגמ' דגם כפרת מקופיא הוי כפרה לעשות תמורה וטעמא דכיון דיש להיורש זכות להתכפר הוא ממיר זה הזכות על בהמה שלו. ועכ"פ גבי שני יורשים הרי על זכות זה להתכפר מקופיא הם שותפים, ושותפים אין ממירים ולא צריך למה שכתב הלח"מ דכיון שרק נתרבה יורש אמרינן אחד ולא שנים, וזהו שכתבו התוס' לחלק מכה"ג דגם אחיו הכהנים מתכפרים מקופיא, ומ"מ מימר דבכפרה שלו מקיבעא אין אחיו הכהנים שותפים.
והנה האור שמח כאן הקשה במה דאמרי ר"נ ור"ש בהך סוגיא הנהו נמי ליתי ולירצי דהא בודאי יולדת גיורת שאין לה יורשים ג"כ מקריבים עולתה ונשאר בקושיא והנה במה שהתחיל דבריו בלשון נראה דגר שמת מקריבים מנחתו אני תמה דהא כל השו"ט דגמ' הוא קודם דמסיק ר"ל דילפינן ממוצא שפתיך דאף דאין מרצין מקריבים, ומה דמסיק הגמ' דמכפרא איורשים מקופיא הוא רק לתרץ למה יורש אחד מימר, וגם מה דהתחיל בדין מנחה איני יודע מה חידוש יש יותר במנחה מבשאר קרבנות, דבמנחה אין חדוש אלא דאינה באה בשותפות מדכתיב נפש, אבל זה דמקריבים לאחר מיתה אף שאינה מכפרת הא זה נלמד ממוצא שפתיך, וילפינן מזאת התורה על כל הקרבנות דכתיב נמי מנחה, ומה שכתב דאי הוי קניא ליורשים לא היו מקריבים מנחת גר דהוי של שותפים, גם זה אינו ברור כלל דנראה דקרבן גר שמת אינו מכפר על שום אדם גם מקופיא דדוקא על יורשים שבאים בכח המוריש שהורישם בשעת מיתתו מכפר הקרבן עליהם מקופיא, אבל גר שמת ואין לו יורשים אין לכלל ישראל זכות בקרבנו להתכפר בו, ולזכות בקרבנו בודאי א"א דהא המוכר עולתו ושלמיו לא עשה ולא כלום. והקצוה"ח בסי' ת"ו שו"ט בזה למ"ד קדשים קלים ממון בעלים אם אפשר להקנות הבשר. אבל כפרת הקרבן בודאי א"א להקנות ולא לזכות בו.
ובעיקר קושייתו לא ידעתי דמה שכתב דודאי עולת יולדת גיורת בודאי להלכה כן הוא אבל ר' אלעזר הא הוכיח לר"ל ממתני' דהאשה שהפרישה חטאתה ומתה יביאו יורשיה עולתה. ומיירי להדיא שיש לה יורשים ועל זה אמרי שפיר ר"נ ור"ש דמנ"ל לר"א דלא מכפרא איורשים. ובמתני' לא תנן עולת יולדת גיורת. ומה שהביא האור שמח ממתני' דשקלים פ"ז דגר שמת ואין לו יורשים והניח זבחים שנסכיהם קרבים משל צבור הא בעצמו כתב דמתני' בזבחים שהם נדבות אלא שכתב וה"ה בעולת חובה אבל אין לר"א מקום להוכיח מזה דכן הוא בעולת חובה דאף שאין מרצין מקריבים.
והנה בפ"ו מהל' איסורי מזבח הל' ח' בארתי מה דבעי הגמ' בדף ו' כיפרו על מה שבאו או לא כיפרו אמר רב ששת בדר"א מסתברא דלא כיפרו דאי ס"ד כיפרו שני למה הוא בא. ואלא מאי לא כיפרו למה הוא קרב אמר רב אשי ר"ש בדר"א הכי קא קשיא ליה אא"ב לא כיפרו שלא לשמו מכח לשמו קאתי ושני למה הוא בא לכפר אא"א כיפרו שני למה הוא בא וכ' התוס' במה דאמר אלא מאי לא כיפרו למה הוא קרב צ"ע דהיינו קושיא דר"ל אם כשרים הם ירצו ואם אין מרצים למה הם באים. וכקושית התוס' קשה גם דברי ר"ש אי ס"ד כיפרו שני למה הוא בא דהא כבר למדנו ממוצא שפתיך דאם לא עשה כמו שנדר יהי' נדבה ולא עלו לשם חובה. וכתבתי דהוכחת ר"ש הוא דאם נימא דכיפרו גם כששחט שלא לשמו משום דגם עולת נדבה מכפרת ולא למדנו אלא שלא עלו לשם חובה קשה עיקר טעמא דקרא דלמה הצריכה תורה שיקריב קרבן אחר כיון שכבר נתכפר הא עיקר קרבנות באים לכפרה. וע"ז פריך ליה ג"כ מעיקר טעמא דקרא דאם נימא דלא כיפרו. וא"כ גרעא מעולת נדבה דעולת נדבה מכפרת וזו אינה מכפרת, א"כ למה אמרה תורה שיקריבו אותה, וע"ז מתרץ שלא לשמו מכח לשמו קאתי והיינו כיון שכבר היה קרבן והי' אפשר לשחטו לשמו לא פסלתו התורה והוי כמו שאין לו חטא דג"כ יכול להקריב עולת נדבה.
ולפי"מ שבארנו אפשר כאן לבוא בהערת האור שמח דאיך ס"ד דכיפרו דאי לא כיפרו למה הוא קרב הא חזינן דעולת גר שמת קרבה אף שאינה מכפרת כלל ויש לומר דזה ודאי ידע גם המקשה דאפשר להקריב עולה גם כשאינה מכפרת כמו שאפשר להקריב עולה כשאין לו חטא, אבל כל זה אם אין חסרון בהעולה שלא תוכל לכפר רק שאין לה על מה לכפר שאין לו חטא או שמת בעל העולה בלא יורשים. אבל כשנשחטה שלא לשמה אם נימא שאינה מכפרת והוי חסרון בהעולה. בזה שאל דא"כ למה הוא קרב כיון דאין לעולה זו אפשרות התכלית שיש לקרבן. וע"ז משני שפיר דשלא לשמו מכח לשמו קאתי דכיון שכבר נעשה קרבן הוא קרב אף שאינה מכפרת.