אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות· הרב איסר זלמן מלצר

פרק י · הלכה ג

פרק י

ואין חטאת ואשם ושירי מנחות נאכלין אלא לזכרי כהונה בעזרה, ואם נאכלו בהיכל נאכלו שנאמר לכל חטאתם ולכל אשמם בקודש הקדשים תאכלנו כל זכר יאכל אותו, וכן שלמי צבור הרי הן כחטאת וכאשם כמו שבארנו.
ואם נאכלו בהיכל נאכלו, המ"מ ציין לזה בפ' קדשי קדשים דף ס"ג, והוא תימה דשם איתא ר' יהודה בן בתירה אומר מנין שאם הקיפו נכרים את כל העזרה שהכהנים נכנסים לשם ואוכלים שם קדשי קדשים ת"ל בקודש הקדשים תאכלנו, ואם מקור דברי הרמב"ם הוא מהך ברייתא היה לו להביא כלשון הברייתא שאם אין יכולים לאכול בעזרה אוכלים לכתחלה בהיכל, ולמה כתב רק לשון בדיעבד שאם נאכלו בהיכל נאכלו, והנה הברייתא דמייתי הגמ' היא בספרי פ' קרח על קרא דבקדש הקדשים תאכלנו ותניא שם על זה כרת הקב"ה ברית עם אהרן על קודש הקדשים שלא יהיו נאכלים אלא במקום קדוש, ר' יהודה בן בתירה אומר הרי הגוים שהקיפו את העזרה מנין לקדשי קדשים שנאכלים אפי' בהיכל ת"ל בקודש הקדשים תאכלנו, ומבואר דר"י בן בתירה חולק על הת"ק.
והנה רש"י בחומש כתב בקדש הקדשים תאכלנו למד על קדשי קדשים שאינם נאכלין אלא בעזרה ולזכרי כהונה, והרמב"ן שם כתב על פירש"י ולא הבינותי זה כי קדש הקדשים אינו מקום אכילת הקרבנות כי הכתוב אומר במקום קדוש תאכל בחצר אוהל מועד, וקדש הקדשים הוא במקום הארון לפנים מן הפרכת כמו שכתוב והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים, ולכן כתב הרמב"ן דלת"ק נפרש בקדש הקדשים תאכלנו שתאכלנו בקדושת קדש הקדשים, והרא"ם מפרש בכונת רש"י שג"כ דעתו לפרש בקדושת קדש הקדשים תאכלנו והיינו בעזרה.
ונראה דיש לומר דהרמב"ם ג"כ מפרש כפי' הרמב"ן וכמש"כ הרא"ם שכן כונת רש"י דאמר ת"ק כרת הקב"ה ברית עם אהרן על קדש הקדשים שלא יהיו נאכלים אלא במקום קדוש, והיינו שהוא לעיכובא ואם נאכלו בחוץ אכלו קדשים פסולים שנפסלו ביוצא, וכיון דילפינן מקרא דואכלו אותם אשר כופר בהם שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים אם אכלו בחוץ לבד העבירה של הכהן חסר גם בכפרת הבעלים, וסובר הרמב"ם דת"ק חולק על ר' יהודה בן בתירה ואינו מתיר לאכול בהיכל אפי' כשאי אפשר לאכול בעזרה, אלא דמ"מ בזה אינו חולק ת"ק על ריב"ב דבדיעבד אם נאכל בהיכל נאכלו, והיינו שהאכילה היתה כשרה אף שאין מקומו שם לכתחלה לאכילה, דהא אמר ת"ק שלא יהיו נאכלים אלא במקום קדוש, ולמעוטי חוץ לעזרה אבל בהיכל אין עיכוב בדיעבד ובעלים נתכפרו, דמה דסבר ת"ק דלכתחלה אין מקום אכילתו בהיכל אינו בשביל הכשר המקום לאכילה דהא ההיכל הוא יותר מקום קדוש, אלא דמשום כבוד ההיכל אין מקומו לאכילה אפי' לאכילת קדשי קדשים, אבל בדיעבד אם נאכלו בהכשר נאכלו מצד הכשר מקום וכנ"ל.
-מלואים והשמטות-
מה שהשבתי לידידי הרב הגאון המפורסם מו"ה שלמה זלמן אוירבאך שליט"א.
בפ"י ה"ג בד"ה ונראה, במש"כ לבאר ד' הרמב"ם שכתב ואם נאכלו בהיכל נאכלו, דסובר דת"ק חולק על ריב"ב דאמר דאם הקיפו עכו"ם העזרה, דנאכלים קדק"ד בהיכל, כתב בזה דא"כ אמאי פריך בזבחים דס"ג מהך ברייתא מסיפא מריב"ב ולא פריך מת"ק דחולק דאפי' בכה"ג אין אוכלין בהיכל, ובפרט דלהלכה קיי"ל כת"ק, נראה דלא קשה דהא בת"ק לא הוזכר אלא שצריכים ליאכל במקום קדוש לאפוקי חוץ לעזרה, אבל הך דינא דאם אי אפשר בעזרה אם נאכלים בהיכל אינו מפורש בדברי ת"ק ולא שייך למיפרך, רק כיון דריב"ב דריש מקרא דבקודש הקדשים תאכלנו שאם אי אפשר בעזרה כדכתיב בחצר אוהל מועד, נאכלים בהיכל, ות"ק לא דריש קרא להכי מוכח דריב"ב חולק, אבל זהו מדהוצרך קרא דבקודש הקדשים, אבל אם היינו אומרים סברא דלא יהא טפל חמור מן העיקר לא מוכח מת"ק דחולק ע"ז, ולכן ע"כ פריך מריב"ב ומשני לחלק מעבודה לאכילה, ולכן צריך קרא, וממילא מוכח דת"ק חולק.
ומה שכתב עוד דאם כונת הרמב"ם לבדיעבד, מה נ"מ והרי אפי' אם נאבדו לגמרי אין אכילת הבשר לכהנים מעכב הכפרה, וציין לד' התוס' פסחים דנ"ט, זה בודאי קושיא עצומה ואינו על מש"כ אלא על עיקר ד' הרמב"ם שכתב ואם נאכלו בהיכל נאכלו, דמה משמיענו בזה, וכדי לבאר דבריו כתבתי שאם אכל הכהן חוץ לעזרה חסר גם בכפרת הבעלים, ובודאי קשה דהיכי מצינו שיהי' חסרון אם לא נאכל בכפרת הבעלים, וכמו שהביא מד' התוס', אבל כיון שכתב כן הרמב"ם מפורש נראה דצריך לומר בדעתו דמה שכתבו התוס' דאין אכילת הבשר לכהנים מעכב בכפרת הבעלים אם א"א לאכול, הוכיחו זה ממה שכתבו וז"ל, ומיהו קשה מנטמא בשר היאך זורק את הדם, הא אין לבשר שעת היתר לכהנים, ונראה לפרש דכל זמן דחזי בשר לאכילה לא מתכפרי בעלים עד שיאכלו כהנים, אבל אם נטמא אח"כ או יצא או נעשה נותר מתכפרי בעלים עכ"ל, ולפי דבריהם קשה דא"כ למה הוצרך ר"פ לשנויי כיון דלא אפשר עשאום כמו שנטמאו, ויכולים הכהנים לאכול תפ"ל דאם הוי כמו דלא אפשר א"כ אין עיכוב בכפרת הבעלים אלא די"ל דר"פ קושטא קאמר דהכהנים יכולים לאכול.
אבל באמת עיקר הוכחתם נראה דאינו מוכח דבזבחים דף ו' ע"א במה דתניא וכי סמיכה מכפרת והלא אין כפרה אלא בדם כתבו התוס' בפ' תמיד נשחט, אמרינן כל כמה דלא אכלי כהנים בשר לא מצי מכפר, דכתיב ואכלו אותם אשר כופר בהם, אבל מ"מ עיקר כפרה אינה אלא בדם, וצריך באור מהו עיקר הכפרה וכוונתם ברורה דיש עיקר הכפרה דהיינו מי שחייב חטאת מתכפר חטאו בזריקת הדם, וכדכתיב וכפר עליו הכהן מחטאתו, ויש דין כפרת הבעלים אם הם מחוסרי כפרה להכשירם באכילת קדשים, ובזה אמרינן דכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים, וא"כ אין התחלה לקושייתם דבנטמא בשר האיך זורק את הדם, דהא זריקת הדם הוא עיקר הכפרה, וא"כ יש לומר דהרמב"ם אינו סובר כהתוס', ואם באמת לא יוכלו הכהנים לאכול לא מתכפרי הבעלים אם הם מחו"כ, לכן שפיר כתב דאם נאכלו נאכלו והיינו שהיה אכילת כהנים ונתכפרו הבעלים לגמרי.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה