אבן האזל על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ט · הלכה ו
וכיצד מעשה שלשתן שוחט וזורק את הדם כמו שבארנו, ומפשיט ומוציא האימורין ואח"כ מנתח את הבשר ומפריש את החזה ושוק הימין ונותן האמורין עם החזה והשוק על ידי הבעלים וכהן מניח ידו תחת ידי הבעלים ומניף הכל לפני ד' במזרח וכן כל הטעון תנופה במזרח מניפין אותו.
כל הטעון תנופה במזרח מניפין אותו, הכ"מ הביא פירש"י במה דתניא תנופה במזרח כלומר אפי' במזרחו של מזבח יכול להניף וכ"ש במערבו שקרוב יותר להיכל, וכתב הכ"מ ואין כן דעת רבינו והביא ד' הגמ' וסיים ותמיהא לי על דברי רבינו דלפני ד' טפי משמע במערב מבמזרח והיכי אפשר לומר דדוקא במזרח וצ"ע עכ"ד, וראיתי במרכה"מ שכתב דכיון דזרים אסורים ליכנס לעזרת כהנים אלא בשעת צרכיהם ובין האולם ולמזבח מקודש ממנו שאין בע"מ נכנסים לשם, ונהי דזר אינו לוקה ודאי דאסור ד"ת ליכנס בין האולם ולמזבח, ק"ו מבע"מ שמותר בעזרת כהנים וכיון דגם בעזרת כהנים אינו מותר לזר ליכנס אלא לצורך ודאי דאסור לזר ליכנס בין האולם ולמזבח דהיינו במערב של מזבח, וכאן היה תירוצו מיושב אבל מה שכתב הרמב"ם דכל הטעון תנופה במזרח מניפין אותו והיינו אפי' כהנים כמו תנופת כבשים ולחם בעצרת, כתב בזה דזהו משום לא פלוג וזהו דוחק.
אכן נראה דמעיקרא לא קשה דהא קיי"ל אין מעבירין על המצות כדאמר ביומא דף ל"ג וכי עייל להיכל במזבח פגע ברישא, ובדף נ"ח אמר לך ר' עקיבא מדינא בההוא קרן דפגע ברישא עביד ברישא וכו' ועוד בכמה מקומות, איברא שהתוס' ביומא דף ל"ג ע"א בד"ה אין מעבירין כתבו לתרץ מה שהקשו למה צריך קרא דאשר פתח אוהל מועד דלא שייכא דר"ל אלא היכא דבעינן למעבד תרוייהו שיש להקדים ההוא דפגע ביה ברישא, אבל היכא דלא עבדינן אלא חד לא גמרינן מיניה ונעביד לתדיר לחודיה ולא נעביד לשאינו תדיר עכ"ל, אבל באמת אין כונתם אלא על סוף דבריהם דהיכי דאיכא טעם דתדיר מדחה בזה הא דאין מעבירין, דהא במגילה דף ו' אמר הגמ' אין מעבירין על המצות לגבי קריאת המגילה באדר ראשון, וכבר כתבו התוס' שם דיש מפרשים דלא שייך למימר אין מעבירין על המצות אלא היכי שיש לפניו שני מצות, וזה אינו דהכא ליכא אלא מצוה אחת, ובמנחות דף ס"ד אמר הגמ' בטעמא דמצות העומר להביא מן הקרוב משום דאין מעבירין על המצות, והביאו בתוס' לענין קושייתם שהבאנו דלא שייך אין מעבירין אלא כשיש שתי מצות לפניו וכו', וכן בהך דשמעתין שנוטל מן הקרוב אבל לקבוע מקום אשפיכת שיריים לא קבעו מהאי טעמא עכ"ל.
ומבואר דזה ודאי דבעיקר דינא אין מעבירין אפי' במצוה אחת באיזה מקום לעשותה, וא"כ אף דאי הוי אמרינן דלפני ד' הוא דוקא במערב לא הי' כשירה תנופה במזרח, אבל כיון דאמרינן דגם במזרח הוי לפני ד' וכמו שחיטה דכשרה במזרח ממילא דין תנופה במזרח, וכל הצריכין תנופה ממזרח הם באין ואין נ"מ מאיזה מקום בא הכהן, ובודאי דבמערב כ"ש דכשרה דיותר הוי לפני ד', אלא דמצותו לעשות התנופה במזרח משום אין מעבירין, ואף דכתבו התוס' דהיכי דאיכא טעמא דתדיר מדחה בכה"ג הא דאין מעבירין, לא דמי לכאן דתדיר הוא דין שמחוייב להקדים תדיר על שאינו תדיר, אבל הכא אי אמרינן דבמזרח הוי נמי לפני ד' אין טעם להצריך יותר קרוב לפני ד' וכמו דשחיטה כשרה במזרח והוא פשוט. ולכן שפיר כתב הרמב"ם דכל הטעון תנופה במזרח מניפין אותו, ויש לומר דאפי' אם הביא למערב צריך להחזיר למזרח עפ"מ דאמר ביומא דף נ"ח וכיון דיהיב בההוא קרן הדר אתי לההוא קרן דאיחייב למיתב ברישא ואולי יש לחלק דשם רק לאיזה צד לפנות.
-מלואים והשמטות-
מה שהשבתי לידידי הרב הגאון המפורסם מו"ה שלמה זלמן אוירבאך שליט"א.
בפרק ט' במש"כ בד"ה ומבואר, כתב בזה, דבשלמא ביומא נ"ח שפיר אמרינן דהדר אתי לההוא קרן דחייב ברישא כיון שעבר בתחלה על קרן זה עם הדם שכבר נתחייב בהזאתו, משא"כ הכא הרי אינו חייב בתנופתן, אלא לאחר שחיטה דכשרה בכל הרוחות אפי' אחורי ההיכל, ואז אדרבא במערב פגע ברישא ואם מחמת הכניסה דמעיקרא שלא נתחייב עדיין, א"כ גם ביומא מ"מ בתחילת הכניסה ודאי דבמזרח פגע ברישא ולא במערב, והיינו דאמאי אמר ר"ע דמדינא בההיא קרן דפגע ברישא, נראה בזה דיש לחלק דביומא כיון שמקודם לא הי' הזמן להזאה זו עד שיצא מן הפרכת לא שייך לומר שמקודם בא לעזרה דרך מזרח, אבל כאן דלא הי' דין שילך למערב ולשחוט ומקודם בא דרך מזרח והי' אפשר לעשות הכל בין השחיטה בין התנופה במזרח משו"ה לא אבד המזרח זכותו, ויש בזה הדין דאין מעבירין דכיון דמקודם הי' ראוי לעשות במזרח עושה במזרח, עוד כתב דבמה שדנתי שם לענין חזרה כיונתי לד' הטו"א במגילה ה' ע"ב יישר כחו.