אבן האזל על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ז · הלכה ו
חטאת העוף כיצד היתה נעשית מולק אותה בקרן מערבית דרומית כמו שביארנו ויורד בצפורנו עד שיחתוך הסימנין או רוב אחד מהן ואינו מבדיל הראש מן הגוף. ואם הבדיל פסל ולוקה שנאמר ומלק את ראשו ממול ערפו ולא יבדיל ומזה מדמה על קיר המזבח למטה מאמצעו ושירי הדם מתמצים על היסוד שנאמר והנשאר בדם ימצה אל יסוד המזבח מכלל שהנתינה על קיר שהשירין שלו מתמצין אל יסוד וזהו קיר התחתון.
עד שיחתוך הסימנין, הכ"מ הביא ד' הסמ"ג שהרמב"ם חולק על רש"י דרש"י סובר דולא יבדיל הוא שאינו מולק אלא בסימן אחד, והרמב"ם מפרש שלא יבדיל הראש מן הגוף, ובעולה צריך להבדיל הראש מהגוף וכתב הסמ"ג דמסייע להרמב"ם ברייתא בחולין דף כ"א דקתני ומלק והקטיר מה הקטרה הראש בעצמו והגוף בעצמו אף מליקה הראש בעצמו והגוף בעצמו, והקשה הלח"מ מהברייתא שם דתניא מה להלן מולק ואינו מבדיל בסימן אחד וכן אמר ר"א בר שמעון אי מה להלן בסימן אחד מוכח דבעולה הוא דוקא בסימן אחד, ועוד דאמר שם אי הכי עור נמי כל המעכב בשחיטה מעכב בהבדלה ומוכח דעיקר דין הבדלה הוא בסימנים, ועוד דאברייתא דתניא דבעולה מולק שנים או רוב שנים אמר הגמ' שנים לרבנן רוב שנים לראבר"ש ומוכח דגם לרבנן אינו צריך יותר משנים בעולה וממילא דבחטאת אסור למלוק שנים משום הבדלה, וכתב הלח"מ דשם בברייתא פליגי ת"ק ור' ישמעאל וראבר"ש ות"ק סבר דבעינן דוקא הבדלה גמורה כדדריש ומלק והקטיר הראש לעצמו והגוף לעצמו ור' ישמעאל סבר דבעינן שנים דלמד מוהקריבו שיהיה חלוק מעולה דדינה בסימן אחד וראבר"ש סבר דבעינן רוב שנים, ולכן מה דאמר שם בגמ' לרבנן הכונה לר' ישמעאל, וכתב בעצמו שזה דוחק.
ונראה דהרמב"ם סובר דזהו מחלוקת בהברייתות והסוגיות, דלהברייתא דחולין גם ת"ק דדריש קרא בעולת העוף ואת השני יעשה עולה כמשפט דהוא כמשפט חטאת בהמה דזה דריש מוהקריבו דאינו כמשפט חטאת העוף וע"ז אמר ת"ק אי מה להלן ברוב שנים אף כאן ברוב שנים ת"ל ומלק והקטיר מה הקטרה וכו' אף מליקה הראש בעצמו והגוף בעצמו, והי' אפשר לפרש דבעינן שיחתוך הראש לגמרי משום דבחטאת כתיב ולא יבדיל יליף מומלק והקטיר דבעינן הבדלה ממש אבל א"א לפרש כן דא"כ מה אמר אי מה להלן ברוב שנים, דמשמע דאינו ממעט אלא דלא סגי ברוב שנים, וזהו דפריך בגמ' בדף כ' אי הכי עור נמי ומשני כל המעכב בשחיטה מעכב בהבדלה ופריך והא מיעוט סימנים לרבנן דלא מעכבי בשחיטה ומעכבי בהבדלה אלא אימא כל שישנו בשחיטה כו', וזהו משום דהגמ' מפרש דלא ממעט ת"ק אלא דלא סגי ברוב שנים, וכן סברה הברייתא דתניא שם ובעולה שנים או רוב שנים דמפרש הגמ' שנים לרבנן או רוב שנים לראבר"ש ומשום דתני שם בחטאת העוף דחותך סימן אחד או רובו ובזה חלוקה עולה דבעינן שנים או רוב שנים, אבל כל זה הוא להברייתות דחולין אבל סתמא דמתני' בזבחים דתנן בחטאת העוף מולק את ראשה ממול ערפה ואינו מבדיל ואם הי' לעיכובא דוקא בסימן אחד הו"ל למתני' לפרושי דמולק סימן אחד ויותר הוא הבדלה וכן הברייתא דמייתי בדף ס"ה דאמר אי מה להלן מולק ואינו מבדיל אף כאן מולק ואינו מבדיל לא קתני כדקתני בחולין בדרשא דר' ישמעאל ודראבר"ש מולק ואינו מבדיל בסימן אחד, ומוכח דהברייתא דזבחים נמי לא סברה דבעולת העוף הוא דוקא בסימן אחד אלא דאינו מבדיל, ומבואר דמתני' וברייתא דזבחים סברי דעיקר הבדלה הוא כפשוטה שיהי' מובדל גמור, וכדדרש ומלק והקטיר שיהי' הראש בעצמו והגוף בעצמו ולא סברי כדאמר בחולין כל שישנו בשחיטה ישנו בהבדלה אלא הבדלה גמורה ובזה חלוקה עולה דכתיב ולא יבדיל ולכן כתב הרמב"ם כמתני' וברייתא דזבחים.