אבן האזל על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ו · הלכה ד
כשמנתח איברי העולה מוליכין את כל הנתחים לכבש ומולחין אותם שם, ואחר כך מעלין כל האיברים לראש המזבח ומסיר גיד הנשה בראש המזבח ומשליכו על גבי הדשן שבאמצע המזבח וזורק כל האיברים על האש שנאמר הבשר והדם כשם שהדם בזריקה כך כל הבשר בזריקה ואחר שזורקן חוזר ועורך אותן על האש שנאמר וערך הכהן אותם ואברים שצלאן ואחר כך העלן למזבח אין בהן משום ריח ניחוח.
ומסיר גיד הנשה. הלח"מ הקשה דבחולין דף צ' פליגי רבנן ורבי ורבנן מרבי מקרא דוהקטיר דגידים ועצמות אפילו פרשו ורבי מרבי גיד הנשה במחובר וא"כ קשה על הרמב"ם שפסק בהל' ב' דפרשו לא יעלו ופסק כאן דמסיר גיד הנשה והנה בזבחים דפ"ו במה דתנן פירשו לא יעלו פירש"י דמתני' כרבי, ותוס' כתבו דמתני' דוקא כרבנן דמדתנן לא יעלו משמע דאם עלו לא ירדו והנה הקרן אורה מפרש דברי התוס' כפשוטם במה שכתבו דמתני' כרבנן דוקא דמדקתני לא יעלו דאם עלו לא ירדו דהוא ככל דין אם עלו לא ירדו שבדין פסולי קרבן אבל קשה דלפי"ז נמצא דלהתוס' פליגי רבנן ורבי בתרתי חדא בפירשו ע"ג המזבח דלרבנן צריך להקריב ולרבי א"צ להקריב וירדו ועוד אם פרשו שלא ע"ג המזבח דגם לרבנן א"צ להקריב מ"מ אם עלו לא ירדו וקשה דמנלן דרבנן פליגי בזה על רבי איברא דאפשר לומר דלרבי דהני לאו בני הקרבה כלל לכן שפיר אפי' אם עלו ירדו אבל לרבנן דבעודן על המזבח יקריבו לכן אפי' פירשו קודם שעלו הוא כשאר פסולי קרבן דאם עלו לא ירדו.
אבל נראה דאין כונת התוס' כלל לזה דיש בזה שתי מחלוקות אלא דזה סברי גם התוס' דבפרשו קודם שעלו לא הוו בני הקרבה כלל ואפי' אם עלו ירדו דאינם בדין פסולי הקרבה וכוונת התוס' הוא כן דמדתנן פירשו לא יעלו ומוכח דהכונה בפירשו קודם שעלו ולכן זהו כרבנן דאם עלו במחוברין אפי' פירשו יקריבו דלרבי לא הו"ל למיתני לא יעלו אלא לא יקריבו ושיטת הרמב"ם כד' התוס' ומתני' כרבנן ולכן כתב בהל' ב' כלשון המשנה ולרבנן מסיר הגיה"נ כמו שכתב כאן.
ב) במה שכתב הרמב"ם ואח"כ מעלין כל האברים לראש המזבח כתב המל"מ נראה שאינו מדוקדק שהרי ההקטרה לא היתה כי אם בעומדו בסוף הכבש וכדאמרינן בזבחים דף ס"ב אומר היה רשב"י אויר יש בין כבש למזבח משום דכתיב ועשית עולותיך הבשר והדם מה דם בזריקה אף בשר בזריקה ואמר ר"פ כי דם מה דם אויר קרקע מפסיקו אף בשר אויר קרקע מפסיקו, וכבר הביא רבינו דין זה בפ"ב מהל' בית הבחירה דין י"ג שכתב ואויר מעט היה מפסיק בין הכבש למזבח כדי ליתן האברים למזבח בזריקה, אשר ע"כ נראה דמש"כ רבינו לראש המזבח לא דוקא אלא קרוב לראש המזבח דהיינו בסוף הכבש ומשם היה זורק וסתם הדברים לפי שסמך על מה שכתב בהל' בית הבחירה עכ"ל, ודרכו של המל"מ דחוק מאוד דמלבד דסוף הכבש לא נקרא ראש המזבח עוד קשה במה שכפל הרמב"ם וכתב ומסיר גיד הנשה בראש המזבח ואם הכונה בסוף הכבש לא היה כופל הרמב"ם לכתוב בראש המזבח ועוד דאינו דומה לשון ומעלה לראש המזבח דבזה אפשר לומר בדוחק שמעלה עד סמוך לראש המזבח אבל ומסיר בראש המזבח ודאי מוכח דהוא בראש המזבח ממש.
והנראה בדעת הרמב"ם דהנה בגמ' שם איתא שאל ר"ש בן יוסי בן לקוניא את ר' יוסי אומר היה רשב"י אויר יש בין כבש למזבח אמר לו ואתה אי אתה אומר כן והלא כבר נאמר ועשית עולותיך הבשר והדם מה דם בזריקה אף בשר בזריקה אמר לו שאני אומר עומד בצד מערכה וזורק אמר לו כשהוא זורק במערכה דלוקה הוא זורק או למערכה שאינה דלוקה הוא זורק הוי אומר למערכה דלוקה הוא זורק התם משום דלא אפשר, ופירש"י כלומר משום הא למה לי קרא פשיטא דע"כ הוא זורקו שהרי אינו יכול לסדר שם על ראשי העצים שאין המערכה דלוקה שם אלא הימנו והלאה מקום שהמערכה דולקת והתם משום דלא אפשר הוא וע"כ כי אתא קרא לאשמעינן אתא דיש אויר בין כבש למזבח עכ"ל, ולשון התם אינו מדויק לפירש"י שהרי מוכיח דאי אפשר לפרש שעומד בצד המערכה וזורק דלא הי' צריך קרא להכי והו"ל לומר אי הכי משום דלא אפשר הוא.
לכן נראה לדעת הרמב"ם דר' יוסי אינו חולק על ר"ש בן יוסי במה דאמר שאני אומר עומד בצד מערכה והוא משום דלהקטיר האימורים על המערכה טוב יותר כשזורקין אותו בצד המערכה שאז יפלו ישר על האש משא"כ כשזורקו מרחוק מן הכבש שמצוי שיפלו לצדדין, ור"ש בן יוסי אומר רק דקרא דהבשר והדם דדרשינן דבשר בזריקה מתקיים בזה שזורקין האיברים בשעת הקטרה וא"צ לחדש דאויר יש בין כבש למזבח דמשום זה בשביל שקשה לדלג על האויר עם האברים לכן זורק האברים מן הכבש לראש המזבח, וע"ז השיב לו ר' יוסי דכיון דלמערכה דלוקה הוא זורק א"כ א"א להניח האברים על המערכה וע"כ שצריך לזורקם ולזה לא צריך קרא ומיושב הלשון התם משום דלא אפשר והיינו דלהך זריקה שזורק מצד המערכה לא צריך קרא שתהא בזריקה, וע"כ דקרא אתי לאשמעינן עוד זריקה, דהעלאת האברים על המזבח תהא בזריקה ור"פ הוכיח מטעם אחר דצריך שיהי' אויר קרקע מפסיק אבל כל זה הוא ללמוד על הזריקה של ההעלאה אבל הזריקה של ההקטרה ודאי צריכה להיות בדרך הקטרה לעמוד סמוך להמערכה ולזרוק על האש.
איברא דלפי"ז אינו מיושב מה שכתב וזורק כל האיברים על האש שנאמר הבשר והדם ולפי"מ שכתבנו מבואר דמה שזורקין האיברים על האש כשהוא עומד בסמוך להמערכה לא נלמד מקרא דהבשר והדם אלא משום דא"א אלא בזריקה וקרא דהבשר והדם איצטריך להזריקה של העלאת האיברים.
ונראה דהנה קשה מה דאמר ר' יוסי התם משום דלא אפשר דהא כתב הרמב"ם ואחר שזורקן חוזר ועורך אותם על האש שנאמר וערך הכהן אותם, וצריך לומר דזה ודאי דלהניח האיברים בידים על עצי המערכה כשדולקין א"א מפני האש וע"כ דצריך לזורקן אבל כשזרק כל איברי העולה ולפעמים הוא פר גדול ולמעלה כשמונחין זה על זה מצוי שאיזה איברים לא נפלו בדיוק על מקום האש ומקצתן יוצאין לצדדין ולכן הוא מצוה לערוך את האיברים שיהיו מכוונין כולם כנגד האש וזה כבר אפשר דכשהאברים מונחים למעלה אפשר להגיע אליהם ולסדרם, ולפי"ז יש לומר דה"נ כשהאברים מוטלין כבר בגובה זה על זה ואם האש אינה גדולה ביותר האברים האחרונים הי' אפשר כבר להניח בלא זריקה, אלא דגלי קרא דהבשר והדם שההקטרה תהי' כולה בזריקה ונמצא דבאמת ילפינן על כל ההקטרה שתהי' בזריקה היינו ההעלאה וההקטרה מקרא דהבשר והדם ומה דאמר ר' יוסי התם משום דלא אפשר זהו משום דמשמע ליה דקרא גלי על כל האברים וכיון דעיקר הנחת האיברים א"א אלא בזריקה לא בעי למימר דרק על האברים האחרונים גלי קרא ולכן חידש דגם העלאת האברים תהא בזריקה, ומדויק לשון וזורק כל האברים על האש שנאמר הבשר והדם והיינו שגם האברים שאפשר ליתנם בהנחה לא יתנם אלא בזריקה ועכ"פ דיש כאן שתי זריקות חדא זריקה של העלאת האברים והב' הזריקה של ההקטרה אלא דהלמוד של ר"פ שתהי' אויר קרקע מפסיקו זה א"א אלא על העלאת האיברים ומ"מ ילפינן גם על ההקטרה שתהי' ע"י זריקה אף דע"כ אינו דומה לגמרי לזריקת הדם שיהי' אויר קרקע מפסיקו, ושזה מתקיים בהעלאת האיברים וכנ"ל.
-מלואים והשמטות-
מה שהשבתי לידידי הרב הגאון המפורסם מו"ה שלמה זלמן אוירבאך שליט"א.
בפ"ו הל' ד' בד"ה ונראה, שיישבתי קושיית המל"מ דבאמת יש בהקטרת האברים שני הדינים שמעלין אותם למזבח בזריקה, וגם אח"כ כשהם על המזבח זורק האברים על האש כתב בזה צ"ע דמנלי' להרמב"ם לחדש שהלמוד על ב' זריקות והרי בדם ליכא אלא זריקה אחת, נראה דסובר הרמב"ם דמה דילפינן מהבשר והדם דההקטרה תהי' בדרך זריקה כמו הדם היינו שתהי' ממש כמו בדם, וכמו בדם נגמר הכל בדרך זריקה ואין עבודה אחרת אחר הזריקה ה"נ בהקטרה שבין בהעלאת האברים על המזבח ובין בהנתינה על האש שזהו עיקר ההקטרה תהי' כולה בזריקה.