אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות· הרב איסר זלמן מלצר

פרק ג · הלכה ה

הלכה ד

עולת העכו"ם אין מביאין עמהן נסכים שנאמר כל האזרח יעשה ככה, אבל נסכיהן קריבין משל צבור שנאמר ככה תעשו לאחד כמספרם, ואינן טעונות סמיכה שאין סמיכה אלא בישראל באנשים ולא בנשים.
הלח"מ הקשה דהרמב"ם פ"ד מהל' שקלים כתב דנכרי ששלח עולתו ממדינה אחרת ולא שלח עמה דמי נסכים יביאו נסכיהם מתרומת הלשכה הרי דפסק כמתני' דפ"ז דשקלים דקרבים משלהם ואם לאו משל צבור. ומפרש דמה דמיעט קרא דהאזרח היינו דאזרח חייב להביא נסכים. אבל הנכרי אם שלח נסכים קרבים משלו ואם לאו הוי משל צבור, ולכן כתב הלח"מ דגם כאן כונתו דאין חובה על העכו"ם להביא נסכים ואם לא שלח קרבים משל צבור. ומדברי הרמב"ם לא משמע כדבריו דהא כתב אין מביאין עמהן נסכים. וכתב דנסכיהן קריבין משל צבור ומוכח דבסתמא הוא כן דתמיד קריבין משל צבור.
ונראה דאיכא נ"מ בין נסכים עצמם ובין דמי נסכים. דנסכים עצמם לא יוכלו העכו"ם להביא שיהיו נקרבים ע"י קדושתם דנתמעט מהאזרח. שאין העכו"ם מביאין נסכים ואין מקריבין מקרבנות העכו"ם אלא עולות, ולכן נסכיהם קריבים משל צבור שהצבור מחוייב להקריב נסכים על עולות העכו"ם מקרא דככה תעשו לאחד כמספרם. אבל שיתן העכו"ם דמים בשביל הצבור שיקריבו עבורם נסכים שפיר יוכלו להתנדב דמקבלין מן העכו"ם נדרים ונדבות ודוקא לבדק הבית אין מקבלין מקרא דלא לכם ולנו כדאיתא בערכין דף ה'. וכן ברמב"ם פ"א מהל' ערכין. ואף דשם בודקין אותו על דעת מי נדר. ואם אמר לשמים נדרתי יגנזו הנה רש"י פי' שם דאיירי בזה"ז. ומדברי הרמב"ם שם לא משמע כן מ"מ יש לומר דזהו באומר סתם לשמים דאפשר דעתו על צרכי הבית. אבל אם התנדב להדיא דמי נסכים לצרכי קרבנו שפיר מקבלין והוא נדבה לצבור שיקנו ממעותיו נסכים. וכיון שהצבור מקדישין את הנסכים לא נתמעט מקרא דהאזרח דאין העכו"ם מביא נסכים.
-מלואים והשמטות-
מה שהשבתי לידידי הרב הגאון הנעלה מו"ה מרדכי אילן שליט"א
הנה כתב לי ידידי הערות על ספרי ובתוכם חדושים נעלים אשר מהם באו בספרו המצויין תורת הקודש, אבל אכתוב כאן רק למה שנוגע ישר למש"כ בספרי.
בפ"ג הל' ה' במה שישבתי דעת הרמב"ם דמחלק בין הנסכים לדמי נסכים, כתב דלפי"ז ע"כ מתני' דפ"ז דשקלים דתנן ושילח עמה נסכיה קריבים משלו היינו דמי נסכים, וא"כ מה פריך הגמ' במנחות דף ע"ג אי ר"ע הא אמר עולה אין מידי אחרינא לא, וע"כ כהר"י קורקוס דהרמב"ם סמך אברייתא והסוגיא דריש תמורה דנסכים אין מקריבין, וכתב דרש"י במנחות דף נ"א על הא דתנן שלח עמה נסכים פי' דמי נסכיה, וקשה דהא במנחות דף ע"ג מפרש הגמ' דגם לר"ע מקריבים הנסכים של עכו"ם, הנה ודאי סמכתי על ד' הר"י קורקוס ועמדתי על ד' הלח"מ שהביא ד' הר"י קורקוס והקשה ע"ז ופירש דכונת הרמב"ם דיכול לשלוח גם נסכים ממש, וע"ז כתבתי דמדברי הרמב"ם לא משמע כדבריו, אך צריך להוסיף על דברי דהרמב"ם מוכיח מהסוגיא דתמורה דע"כ מה דתנן בשקלים נסכיה היינו דמי נסכים וכפירש"י, ולכן מפרש דמה דמשני במנחות דף ע"ג עולה וכל חברתה, ומצויין במסוה"ש גירסת הילקוט וכל אביזרהא, הכונה כהסוגיא דתמורה דבתחלה סבר הגמ' דר"ע סובר דדוקא עולה, וע"ז משני עולה וכל אביזרהא היינו דיכול לנדב מעות לדמי נסכים מה שצריך הצבור ליתן לעולתו, אבל נסכים ממש אין מקריבין כברייתא דתמורה, ויש להעיר דמש"כ שם הכ"מ ובמשנה אמרו, אין שם משנה והוא תוספתא כמצויין שם.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה