אבן האזל על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ב · הלכה ט
בירוצי המדות של סולת חול שאין גב העשרון קודש ובירוצי היין והשמן קודש לפי שהוא יורד על גבי הכלי וכלי הלח נמשחו מבפנים ומבחוץ, ולמה יתקדשו הבירוצין אע"פ שאין כונת המודד אלא למה שבכלי בלבד כדי שלא יאמרו מוציאין מכלי שרת לחול.
ולמה יתקדשו הבירוצין, בפ"א מהל' כלי המקדש הל' ט"ז יישבתי קושיית המל"מ במה דהשמיט הרמב"ם דעשרון היה מחוק, דבמנחות דף פ"ז בעי רמב"ח מרב חסדא גדוש היה או מחוק היה ופשיט ליה דמחוק היה, וכתבתי דכיון דאמר הגמ' שם בדף צ' בהא דתנן דמדות הלח בירוציהן קודש, ומדות היבש בירוציהן חול, דהוא משום דמדת לח נתקדשה גם מבחוץ, ומדת יבש לא נתקדשה מבחוץ, ולכן ע"כ הא דסבר ר"מ בדף פ"ז גבי עשרון דהוא מדש יבש שהיה גדוש ע"כ משום דסבר דמדת יבש נתקדשה מבחוץ, וכיון דקיי"ל דלא נתקדשה מבחוץ, משום זה השמיט הרמב"ם לפסוק דמחוק היה, אכן המל"מ כאן כתב דהך דינא דבירוצין קודש דתלי הגמ' בדף פ"ח בפלוגתא דר"מ ור"י אי חשבינן מלמעלה למטה או מלמטה למעלה לא תליא בדין אי מדת יבש נתקדשה מבחוץ דבזה כתב כאן הרמב"ם משום שיורד על גבי הכלי ושזה רק תק"ח שאין כונת המודד אלא למה שבכלי לבד, ושם אמר הגמ' רביעית יהיב ליה רחמנא למשה ואם עיקר המדה היא בגודש לא שייך לומר גברא למאי דצריך קא מכוין.
ובאמת שדברי המל"מ בזה אינם מדוקדקין שכתב וכיון דרחמנא גזר שיהיו הבירוצין קודש אין להקשות שאין כונת המודד על הבירוצין, דמה לנו ולדעתו מאחר שרחמנא אמר שיהיו קודש, דהא לפי דברי הגמ' אי חשבינן מלמטה למעלה נחשבת כל מדה במדה גדושה, א"כ לא שייך להקשות גברא למאי דצריך קא מכוין דאדרבא לכך צריך הוא למדה גדושה, אלא דעכ"פ בזה נכונים ד' המל"מ דמה דאמר רבינא בדף צ' דאם בירוצי מדות נתקדשו הוא רק מדרבנן משום דגברא למאי דצריך מכוין זהו משום דבזה סברי כולהו כר' יהודה דחשבינן מלמטה למעלה ועיקר המדה היא מחוקה ומכל מקום פליגי בהבירוצין משום שיורדין ע"ג הכלי, ורק מדרבנן משום דגברא למאי דצריך מכוין, ועכ"פ מה שכתבתי שם דר"מ דסבר שם דעשרון גדוש היה ע"כ סבר דמדת יבש נתקדשה מבחוץ כדתלי הגמ' בדף צ' לפי ד' המל"מ וכפי"מ שבארנו אינו מוכרח כיון דסבר ר"מ דרביעית יהיב ליה רחמנא למשה וגדושין היו המדות, אלא דגם לפי"ז יש לומר דעכ"פ אינו צריך הרמב"ם לפסוק דעשרון מחוק היה כיון שחשב המדות מלמעלה למטה וכמו שכתב המל"מ דזהו משום דסבר כר' יהודה דהגודש לא נתקדש, ועוד דהא כתב המל"מ דר"מ דסבר דעשרון גדוש היה ע"כ סבר דכלי שרת מקדשין גם מלמעלה בגודש, ולשמואל דאמר כלי שרת אין מקדשין אלא מתוכן אמר הגמ' בדף פ"ח דע"כ סבר דבירוצין לא נתקדשו, והרמב"ם דפסק דאין מקדשין אלא מתוכן ע"כ עשרון מחוק היה ועוד דבאמת כל השאלה בדין בירוצי מדות והיינו מה שנופל מהכלי אחר המדידה ע"כ הוא משום דעיקר המדה אינו אלא מחוק, דאם עיקר המדה היא בגודש א"כ כשנופל השמן הו"ל חסר ופסול, ומה שכתבתי שם ע"פ פי' הרע"ב דבירוצין הוא גודש והבאתי כן מפיהמ"ש להרמב"ם גם לפי"ז השאלה בהבירוצין הוא ע"כ במה שנפלו מן המדה ומשום דבאמת עיקר המדה מן הדין אינה אלא מחוקה וכנ"ל, ולפי"ז מה דאמר בדף פ"ח דלר"מ בירוצי מדות נתקדשו זהו בעיקר הגודש, ואין דנין במה שנפלו דהא ע"כ הם צריכין להמדה והרמב"ם כאן דפסק דין הנופלין מן המדה זהו משום דפסק כר' יהודה וכנ"ל.
-מלואים והשמטות-
מה שהשבתי לידידי הרב הגאון המפורסם מו"ה שלמה זלמן אוירבאך שליט"א.
שם הל' ט' בד"ה ובאמת, במש"כ ליישב ע"פ ד' המל"מ דדין בירוצין תלוי אי חשבינן מלמעלה למטה או מלמטה למעלה כתב ע"ז איך אפשר שהרמב"ם סמך ע"ז שחשב מלמעלה למטה, דהא אביי סובר התם דלא מוכח מזה, הערתו נכונה, אבל יעיין בחדושים המיוחסים להרשב"א שהאריך הרבה בדברי אביי ולבסוף כתב לכן נראה לפרש כמו שפירש"י דגרסי דכולהו סברי לא נתקדשו וכו' ע"ש: בפ"ג הל' ה' ד"ה ונראה, במה שבארתי שיטת הרמב"ם דעכו"ם יכול להביא רק דמי נסכים ולא נסכים עצמן, כתב קשה דהא במתני' תנן דאם שלח נסכיה קריבין משלו ומשמע דגם אם שלח הנסכים עצמן קריבין משלו, ועוד דלפי"ז מאי פריך בדף ע"ג אי ר"ע עולה אין מידי אחרינא לא, הנה היסוד לדעת הרמב"ם הרי הביא הלח"מ בשם הר"י קורקוס מברייתא דריש תמורה דתניא ואין מביאין נסכים, ומשמע ליה דאין מביאין כלל, איברא דרש"י במנחות דף ע"ג מפרש ואין העכו"ם מתנדב להביא נסכים בלא זבח, אבל הרמב"ם אינו מפרש כן, ומה דקשה מלשון ולא שלח נסכיה, הנה רש"י עצמו שם בדף נ"א ע"ב מפרש על שלח עמה נסכיה דמי נסכים, ולפלא שלא העירו המפרשים הסתירה בד' רש"י ממה שפירש בד' ע"ג, אבל עכ"פ כבר אין תימה על הרמב"ם כיון שגם רש"י מפרש דמי נסכים, עתה ראיתי בד' המרכה"מ שגם הוא מפרש דעת הרמב"ם דדוקא מעות נותנין, אבל הוא מגיה ואין צורך ולא הזכיר ד' רש"י דף נ"א.
ונראה עוד דכיון דתנן פ"א דשקלים זה הכלל כל שנידר ונידב מקבלין מהן, וכל שאינו נידר ונידב אין מקבלין מידן, סובר הרמב"ם דאפי' מה שהוא נידר ונידב בישראל, אבל כיון שבעכו"ם אינו נידר ונידב אין מקבלין, ולכן נסכים עצמן כיון שאין יכולין להתנדב אין מקבלין מהן, ולכן ע"כ הפי' במה דתנן ושלח עמם נסכיה היינו דמי נסכיה וכדפירש"י בדנ"א, ומה שהקשה ממה דפריך הגמ' עולה אין מידי אחרינא לא, בזה גם רש"י בדע"ג בהא דפריך אח"כ עוד על הברייתא דאזרח אי ר"ע האמר עולה אין וכו' מפרש הא אמר עולה לחודה אין מידי אחרינא לא והכא קתני דעולתו טעונה נסכים, וא"כ מיושב גם מה דפריך מקודם אמתני', דלפי"מ דסבר המקשה דלר"ע ליכא כלל דין נסכים לא מהני מה שנפרש דנסכים היינו דמי נסכים כיון דלפי"מ דסבר ליכא כלל דין נסכים בעולת עכו"ם.