אבן האזל על משנה תורה, הלכות מעילה· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ו · הלכה יג
המפריש שקלו והוציאו בשאר צרכיו בין הוא בין חבירו מעל נתנו לחבירו לשוקלו על ידו הלך ושקלו על ידי עצמו, אם כבר נתרמה התרומה מעל השוקל שהתורם תורם על העתיד לגבות, וכאילו הגיע שקל זה ללשכה ולפיכך מעל, ואם עדיין לא נתרמה תרומה לא מעל, ולעולם אין מועלין בשירי הלשכה.
השגת הראב"ד בין הוא בין חבירו מעל, א"א זהו מן הטעות הראשון.
הכ"מ כתב על דברי הראב"ד כלומר דאזדא רבינו לטעמיה שפירש במאי דפריך מ"ש הוא מ"ש חבירו דהיינו דהול"ל שניהם מעלו, ויש לתמוה על הראב"ד שמאחר שדברי הרמב"ם הם דברי התוספתא לא הל"ל שהם טעות, אדרבא ה"ל ללמוד מתוספתא זו שפירוש רבינו בההיא פרכא אמת עכ"ל, והתוספתא הביא הכ"מ בהל' ז' שכתב ויש סיוע לפירוש רבינו ממה ששנינו בתוספתא פ"ה דמעילה, וכתבה רבינו בסמוך המפריש שקלו והוציאו בשאר צרכיו בין הוא בין חבירו מעל, והוקשה לרבינו דכיון דקיי"ל אין מועל אחר מועל בדבר שקדוש קדושת דמים היאך מעלו שניהם, ולכך העמידה במועל בזדון עכ"ל, והנה מה שתמה הכ"מ על דברי הראב"ד כבר העיר בהר המוריה דבתוספתא שלנו אין הגירסא כן, אלא המפריש שקלו והוציאו ה"ז מעל, המפריש שקלו לחבירו ה"ז מעל, ואם להרמב"ם הי' הגירסא כמש"כ הכ"מ אין לתמוה על הראב"ד, עכ"פ בעיקר פי' דברי הרמב"ם דעת הכ"מ לפרש דמיירי במזיד כמו בנטל אבן או קורה של הקדש, וכן כתב המרכה"מ, אבל באמת הוא דוחק לפרש כן דהו"ל להרמב"ם לפרש דבריו דהוא במזיד כמו שפירש בהל' ז' דהא כבר הפסיק בהרבה הלכות דמיירי בשוגג, וסתם מעילה הוא מעילה גמורה בחומש ואשם דאינה אלא בשוגג.
ונראה דכאן הוא מחלוקת אחרת ולא מיירי במזיד אלא בשוגג ומעל מעילה גמורה והוא במה דחולקין בהל' ב' דסובר הרמב"ם דקדושת קרבן אין בו פגם, וכבר בארתי דהרמב"ם סובר דקדושת קרבן אין בזה להקדש כלל דין ממון, ולכן סובר כאן דמה דאנו אומרים דאין מועל אחר מועל בקדושת דמים ומשום דכבר נתחלל הקדש במעילה ראשונה אינו אלא היכי דעיקר דין המעילה בהפקעת ממון הקדש והוא בקדשי בדה"ב, אף דסובר הרמב"ם דהיכי דמוציא מרשות הקדש בלא הנאה לא מעל, מ"מ גם בנהנה חיוב המעילה שאנו אומרים דנתחלל ההקדש הוא משום דנהנה והפקיע ממון הקדש, ובזה איכא נ"מ דאם נהנה במקצת כגון שרכב על בהמה טמאה או בקע בקרדום יצא לחולין דמי התשמיש, ואם נהנה בכולן שהוציאו מרשות הקדש ונהנה בהוצאתו יצא כולו לחולין, אבל קדושת הגוף כיון דדין המעילה בזה אינו בהפקעת ממון הקדש לא נתחלל ההקדש, ולכן אפי' בקדושת דמים לקדושת הגוף ג"כ אין המעילה משום דין הפקעת ממון הקדש, אלא משום דנהנה מקדושת הקדש, ולכן גם בשקלים כיון דשקלים הולכים לצרכי קרבנות, לכן גם הדמים יש בהם קדושת מזבח ולא נתחללו ע"י מעילה כיון דעיקר המעילה אינו על הפקעה, אלא על נהנה מן ההקדש, ולכן כל דין דנתחלל הקדש ע"י מעילה הוא רק בקדשי בדה"ב ולא בקדשי מזבח אפי' בדמי קדשי מזבח.
וזהו שהשיג הראב"ד וכתב זהו מן הטעות הראשון דהוא סובר דקדושת קרבן ג"כ יש בזה דמים להקדש, וכשמעל הוא משום שהפקיע דמים מהקדש, ולכן שייך שפיר שיצאו לחולין ע"י מעילה, ומה דיש מועל אחר מועל בבהמת קרבן, כתב הראב"ד בהשגתו בהל' ה' מפני שהוא קדושת הגוף אינה יוצאה, והיינו דכיון שאין לה פדיון אינה יוצאה לחולין, אבל שקלי הקדש כיון דהוו דמי הקדש ואפשר להחליפם ולהוציאם לחולין שפיר מתחללים ע"י מעילה, והנה בלשון הראב"ד שכתב זהו מן הטעות הראשון מוכח כדברי דלפי' הכ"מ הי' לו לכתוב מן הטעות הקודם דבפ' זה יש חמשה השגות, ואין הל' ז' הטעות הראשון דכבר השיגו מקודם בהל' ב' ובהל' ד' ובהל' ה' ולכן מבואר דכונתו על הל' ב' דזהו הראשון בפ' זה.