אבן האזל על משנה תורה, הלכות מעילה· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ו · הלכה א
יש דברים שהאדם נהנה בהן ולא יפגמו כגון המשתמש בכלי זהב טהור, ויש דברים שיפגמו כגון בגדים וכלי כסף ונחושת וברזל וכיוצא בהן והנהנה בשוה פרוטה מן ההקדש שאינו מחובר בקרקע אם נהנה בדבר, שאין בו פגם כגון שנשתמש בכלי זהב של הקדש מעל, נהנה בדבר שנפגם כגון שלבש בגדי הקדש או בקע בקורדום לא מעל עד שיפגם בהקדש בשוה פרוטה באותו דבר עצמו שנהנה בו ויתכוין ליהנות ויפגום ויהנה כאחת נהנה בכחצי פרוטה ופגם בחצי פרוטה, או שנהנה בשוה פרוטה ופגם בשוה פרוטה בדבר אחר, ולא נהנה במה שפגם ולא פגם במה שנהנה הרי זה לא מעל עד שיהנה בשוה פרוטה ויפגום באותה הנייה בשוה פרוטה בדבר עצמו, כיצד הרי שהתיר מטלית מבגד הקדש ותפרה בבגדו ולבשה ונהנה בה בשוה פרוטה והפסיד בבגד שהתירה ממנה בשוה פרוטה ולא הפסיד במטלית כלום, הרי זה לא מעל מפני שנהנה בדבר אחד ופגם בדבר אחר, וכבר בארנו שהנהנה ומהנה חבירו מצטרף ואפי' לזמן מרובה.
כיצד הרי שהתיר מטלית, במעילה דף י"ט ע"ב במה דתנן הך דינא דנהנה בדבר אחד ופגם בדבר אחר פירש"י כגון שלבש בגד של הקדש ושפך משקה הקדש ולא נהנה מהן וכן פי' רבינו גרשום, והרמב"ם בפיהמ"ש כתב דוגמא זה כגון שקרע קצת מבגד הקדש ונתן אותה חתיכה שקרע בבגדו, אבל הרמב"ם כאן בהלכה שינה בלשונו ממה שכתב בפירושו ששם כתב שקרע קצת מבגד הקדש, וכאן כתב שהתיר מטלית מבגד הקדש ותפרה בבגדו. והוא חילוק גדול שהתיר אינו קרע, כמבואר בשבת במשנת כלל גדול באבות מלאכות דתנן התופר והקורע, הקושר והמתיר, וכן הוא ברמב"ם בהלכה דקורע ומתיר הם שני ענינים, ואין לומר דזהו רק שינוי בלשון ובהעתק הפיהמ"ש הוא שלא בדיוק דא"א לומר כן דהא שם כתב שקרע קצת מבגד הקדש, וכאן הוסיף תיבת מטלית, וכתב שהתיר מטלית מבגד הקדש, ומוכרח דזהו באמת פי' אחר, והתיר מטלית זהו שהיתה קשורה המטלית להבגד בפתילים בראש הבגד, ולכן אם קרע קצת מבגד הקדש הרי הוא בגד אחד וכמו שפגם בהבגד כן פגם בהקרע, ואף שאח"כ תפרה בבגד אחר אבל באותה שעה שקרע הרי פגם גם בהקרע, אבל כשהתיר המטלית פגם רק בהבגד שהיתה המטלית קשורה לו.
איברא דגם בקרע קצת מן הבגד אף דאנו אומרים שגם בהקרע נעשה פגם אבל הא לא הי' הנאה ופגימה כאחת והא בעינן שיפגום ויהנה כאחת כמש"כ הרמב"ם כאן, אבל כבר עמדו ע"ז שהתוי"ט במשנה הביא פירש"י וכתב ע"ז ומלישנא דמתני' משמע שהוא נהנה בשעה שפוגם. אלא שאין שניהם בדבר אחד, ולכן הביא פיהמ"ש להרמב"ם הנ"ל, והביאו שם בגליון בשם ס' בית דוד, שכתב לאו דוקא בשעה שפגם דא"כ גם בפי' הרמב"ם אינו מיושב אלא דמלישנא דמתני' משמע שהוא נהנה מחמת הפגם שאין שניהם בדבר אחד עכ"ד, והוא נכון דע"כ צ"ל כן דאין כאן החסרון משום שאין ההנאה והפגם כאחת, ומשום דכיון שנעשה ביחד ועל ידי שהתיר המטלית תפר בזה הבגד הוי ההנאה והפגם כאחת, ועוד שהרמב"ם הוסיף ולבשה וסובר דקודם לבישה לא חשיבה הנאה, ומ"מ אין הפטור משום שאין ההנאה והפגם כאחת אלא משום שהם בשני דברים, ולכן בקרע קצת מן הבגד אינו בשני דברים, ולזה כתב כאן בהלכה שהתיר מטלית מן הבגד וכנ"ל.