אבן האזל על משנה תורה, הלכות מעילה· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ג · הלכה א
קדשי מזבח שמתו יצאו מידי מעילה דבר תורה אבל מועלין בהם מדברי סופרים, וכן אם נפסלו בדברים שיפסלו בהן שכבר בארנום מועלין בהן מד"ס, בד"א בשלא היה להן היתר לאכילת כהנים, אבל אם היו לקדק"ד הנאכלים שעת היתר ואח"כ נפסלו ונאסרו באכילה הואיל והותרו שעה אחת אין מועלין באותו דבר שהיה ראוי לאכילה כמו שבארנו כיצד קדק"ד שנפסלו קודם שיגיע הדם למזבח כהלכתן כגון ששחטן בדרום אעפ"י שקיבל בצפון או ששחטן בצפון וקיבל בדרום, או ששחט ביום וזרק בלילה, או ששחט בלילה וזרק ביום או שעשאן במחשבת הזמן או במחשבת המקום, או שקיבלו הפסולין את דמן אע"פ שזרקוהו כשרים, או שזרקוהו פסולין אע"פ שקיבלוהו כשרים, או שיצא הדם והבשר כולו קודם זריקת הדם, או שלן הדם, בכל אלו מועלין בכולן לעולם שהרי לא היה להן שעת היתר.
קדשי מזבח שמתו, כתב הכ"מ מימרא דר"י בפ"ג דמעילה ואיכא למידק אמאי נקט רבינו קדשי מזבח הא ר"י קדשים סתם נקט, וי"ל דלרבותא נקט קדשי מזבח וכ"ש קדשי בדה"ב, ועוד משום דבהאי פירקא עסיק בדיני קדשי מזבח משו"ה פתח בהו, ודברי הכ"מ תמוהים דהא שם בסוגיא מפורש להיפוך דאמר שם במאי עסקינן אילימא בקדשי בדה"ב אפי' כי מתו נמי לא יהא אלא דאקדיש אשפה לבדה"ב לאו אית בהו מעילה אלא קדשי מזבח, ושמעתי מהגרש"א פולנסקי בשם הגאון ר' אברהם מפרנקפורט ליישב דברי הכ"מ ע"פ ד' התוס' שם שהקשו מי דמי אשפה ראוי לפדות, אבל האי לאו בר פדיון הוא דלאו בר העמדה והערכה, י"ל דשמא סבר קדשי בדה"ב לא היו בכלל העמדה והערכה, ובזה מיושב ד' הכ"מ דהרמב"ם הא פסק בפ"ה מהל' ערכין הל' י"ב דקדשי בדה"ב היו בכלל העמדה והערכה, אכן התוס' כתבו עוד דאפשר גם בקדשי בדה"ב שהעמידן מחיים ולא הספיק לפדותן עד שמתו, ואולי משום זה כתב קדשי מזבח.
כיצד קדק"ד שנפסלו קודם שהגיע הדם למזבח כגון ששחטן בדרום וכו'.
הכ"מ הביא מחלוקת דרבה ורב יוסף בריש מעילה בשחטן בדרום דרבה סובר דאם עלו לא ירדו, ופריך לרבה ממתני' דתנן מועלין בהם ומשני לרבה מאי מועלין מדרבנן, וא"כ לרב יוסף מועלין דאוריתא, וכיון דאסיקנא דרבה בתיובתא, וא"כ אמאי כתב הרמב"ם דמועלין מד"ס, וכתב הכ"מ דהא דאמר רב יוסף אם עלו לא ירדו הא אמר שם דהוא אליבא דר"ש אבל לר' יהודה אם עלו ירדו, וכיון דקיי"ל כר' יהודה לכן אין מועלין אלא מד"ס, עכ"ד, ודבריו תמוהים דהא פסק הרמב"ם בפ"ג מה' פסוה"מ הל' ז' דשחטן בדרום אם עלו לא ירדו אף דפסק כר' יהודה בנשחטה בלילה או נשפך דמה או יצאת אם עלתה תרד, וכבר כתבתי מזה שם בפ"ג מהל' פסוה"מ ליישב מה דפסק בנשחטה בדרום דלא ירדו אף דפסק כר' יהודה לפי"מ דפליגי רב ור' יוחנן סבר בזבחים דף ס"ח במליקת זר דרב סובר דמטמא בבה"ב אף דשחיטת לילה אינו מטמא, ור' יוחנן סבר דאינו מטמא, וא"כ רבה דסבר דשחיטה בדרום כמאן דחנקינון, ע"כ סבר דמליקת זר אם עלתה תרד, דהא זר גרע מלילה דלילה אינו מטמא אפי' לרב, וכיון שפסק הרמב"ם כר' יוחנן דמליקת זר אינו מטמא וכחזקיה דאם עלתה לא תרד, ע"כ דשחטה בדרום ג"כ אם עלה לא ירד, ורבה ורב יוסף אזלי אליבא דרב, ומשו"ה אמר הגמ' דלר' יהודה לא פליגי דתרד, ותליא אם ר' יהודה ממעט דוקא הני ג' מיעוטין או גם כל דדמי להו, ע"ש שבארתי בארוכה שתלוי ג"כ אי שחיטה לאו עבודה, ורבה ורב יוסף סברי בזבחים דף י"ד דשחיטה לאו עבודה, והרמב"ם מפרש דטעמא דר' יוחנן דיליף משחיטה דאין לומר משום דיליף מבמה, כמש"כ שם התוס', דהא כתב דכל הפסולין שמלקו אין מטמאין, וכן כתב גבי קמיצה דאם עלה לא ירד אחד זר ואחד שאר הפסולין.