אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות מעילה· הרב איסר זלמן מלצר

פרק ב · הלכה טז

הלכה טו

כל בהמת קדשים שהיא בעלת מום בין שקדם מום קבוע להקדשה בין שקדם הקדשה למום קבוע, ואפי' היתה מחוסר זמן מועלין בהם משהוקדשו עד שיפדו, אבל תורין שלא הגיע זמן ובני יונה שעבר זמנן והן קדשי מזבח. אע"פ שאסור ליהנות בהן הנהנה לא מעל, הואיל ואינם ראויין לפדיון הרי הם כחטאות המתות.
בין שקדם מום קבוע להקדשו, כתב הכ"מ בשם הר"י קורקוס וז"ל איכא למידק שכתב רבינו בפ"א שכל שקדם מום קבוע להקדשו אין אסור בגיזה ועבודה אלא מדבריהם ואמאי הא אסור מן התורה למעול בו, וי"ל דמיירי בשאינו נהנה מאותה גיזה ומאותה עבודה א"נ שאין בה שוה פרוטה עכ"ל, וכתב בזה המל"מ על תי' ב' ואפשר דאפ"ה אסור מה"ת כדין חצי שיעור, דאסור מה"ת, ויש סמך לזה ממש"כ המ"מ פ"א מהל' גנבה והוא על מש"כ שם הרמב"ם בהל' ב' אסור לגנוב כל שהוא דין תורה, וכן מוכח ממש"כ רבינו לקמן ספ"ז ויראה לי שאינו לוקה על פחות משו"פ ומ"מ התי' הא' הוא אמיתי, עכ"ל ולא ידעתי למה כתב וכן מוכח, דהא לדין תשלומין דרשינן זה מקרא דואת אשר חטא מן הקודש ישלם לרבות פחות משו"פ, ואין צריך לטעם דחצי שיעור אסור מה"ת דכאן יש קרא מפורש ואפי' לר"ל דסבר ח"ש מותר מה"ת הכא מודה דאסור.
אכן בתי' הא' יש לדון לפימש"כ למעלה בפ"א הל' ז' במש"כ הרמב"ם דאינו חייב על גיזה עד שיגוז כדי רוחב הסיט כפול, שהקשו בזה המנ"ח ובהר המורי' וכתבתי דאיסור גיזה הוא דוקא כשהוא לצורכו וא"כ לכאורה הוא דלא כמש"כ הר"י קורקוס, אך יש לומר דאינו סתירה דאף דמוכח מד' הרמב"ם שם דאינו חייב בגיזה אלא כשיגוז לצורך, מ"מ ודאי אינו דוקא כשיגוז לצורך עצמו דודאי אפי' אם יגוז לצורך אחר, ולכן אפי' אם יגוז לצורך הקדש שהגיזה יהי' שייך להקדש עובר על לא תגוז, ושפיר לא שייך איסור מעילה.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות מעילה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה