אבן האזל על משנה תורה, הלכות מעילה· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ב · הלכה ה
וכן פרה אדומה מועלין בה משהוקדשה עד שתעשה אפר, אע"פ שהיא כקדשי בדק הבית הרי נאמר בה חטאת היא ותנאי ב"ד שלא ימעול אדם באפר הפרה.
אע"פ שהיא כקדשי בדה"ב, כתב הכ"מ ע"ז קשה דמאי אע"פ אטו קדשי בדה"ב מי לא מועלין בהו, ואפשר דה"ק אע"פ שאינה קדשי מזבח וגם אינה קדשי בדה"ב אלא דומה לקדשי בדה"ב, וכיון שאינה קדשים ממש לא הי' מן הדין שימעלו בה אלא דקרייה רחמנא חטאת, עכ"ל ותירוצו של הכ"מ אינו מבואר דבכל דוכתי איתא בגמ' דפרה קדשי בדה"ב הוא, וצריך לומר דכונתו דפרה הוי דין קדשי בדה"ב דהצבור מקדישין הפרה לצרכי הזאת מי חטאת אבל הדמים של הפרה כשימעלו בהם אין בהם דין שיהיו לבדה"ב כי אין לבדה"ב חסרון בזה שמעלו בהפרה, אך לשונו אינו מדוייק במה שכתב כיון שאינה קדשים ממש דבודאי שהקדישוה ודין הוא שיקדישו אותה ודאי הוי קדשים, אלא דהוי קדשים לצורך שחיטתה ושרפתה ולעשות ממנה אפר חטאת, ולכן גם זה שכתבתי בבאורו אינו ברור כי אם לקחו וחסרו מהפרה לאחר שחיטתה הרי החסירו שיהי' פחות אפר וזהו תכלית שרפתה, ומנלן דבזה לא שייך מעילה, כיון דודאי היא קדושה כדין שאר קדשים שאינם קדשי מזבח.
והנה עיקר קושיית הכ"מ הקשו התוס' במנחות דף נ"א ע"ב בהא דתניא חטאת מלמד שמועלין בה שכתבו וז"ל תימה תיפוק ליה דקדשי בדה"ב היא וי"ל דאיצטריך למועל אחר מועל דאינו אלא בבהמה וכלי שרת בלבד עכ"ל, והבה"ז שם כתב ליישב בזה מה שכתב הרמב"ם דהוא נ"מ למועל אחר מועל כשנתן הפרה לאחר דבזה אין מועל בקדשי בדה"ב, ודברי הרמב"ם לא משמע דכונתו לזה אלא לעיקר דין מעילה.
והנראה בזה דהנה במה דאמר הגמ' במעילה דף י"ב ומייתי לה בדף ב' דקדשים שמתו יצאו ידי מעילה פירש"י דלאו קדשי ד' נינהו דלא חזו לגבוה וקדושת דמים נמי לית בהו דאין פודין את הקדשים להאכילם לכלבים, וזהו בקדושת דמים למזבח, ובקדשי בדה"ב ג"כ איתא בפסחים דף כ"ט גבי חמץ של הקדש דלמ"ד אין פודין את הקדשים להאכילם לכלבים אין בו מעילה, ובדין פרה שמתה תניא בשבועות דף י"א ע"ב דמתה תפדה, ופריך וכי פודין את הקדשים להאכילם לכלבים ומשני מפני עורה, וכן מבואר ברמב"ם פ"א מהל' פרה הל' ח' דדוקא מפני עורה תפדה, אבל לא להאכיל בשרה לכלבים, והנה במי חטאת ובאפר חטאת אסור ליקח שכר, כדתנן בבכורות דף כ"ט הנוטל שכר להזות ולקדש מי חטאת מימיו מי מערה ואפרו אפר מקלה, וא"כ אם נבוא לדין אם יש להקדש הפסד במה שנהנה אחד מהפרה אחר שחיטתה יש נ"מ דאם נהנה מעורה יש הפסד דהא אפשר לפדותה, אבל אם נהנה מבשרה אין שום הפסד, ובמה דא"א לפדות וליכא הפסד ליכא מעילה, רק אם הי' מותר ליקח שכר בהזאה א"כ זה גופא היזק להקדש שאם נהנה מבשרה הרי יש הפסד בזה שיופחת אפרה, אבל כיון שזה אסור א"כ אין דין מעילה משום דין קדשי בדה"ב כיון דאין להקדש הפסד ממון בזה, ואף דאם לא יהיו מי חטאת ויצטרכו לקנות פרה הרי לוקחין אותה מתרומת הלשכה כדתנן פ"ד דשקלים וברמב"ם פ"א מהל' פרה, אבל תרומת הלשכה הרי אינה על קדשי בדה"ב אלא על קדשי מזבח כדתנן שם, וא"כ משום זה דפרה היא קדשי בדה"ב אין בה גדר מעילה בבשרה, ובפרט כשהיא מונחת כבר על המערכה והותחל שרפתה קודם שתעשה אפר כבר אין העור ראוי לשום דבר ואינה ראויה לפדיון, ובשביל בשרה הא אינה נפדית וא"כ אין בה גדר מעילה, אבל בקדשי מזבח אין אנו צריכין לדין מעילה שיהי' הפסד ממון למזבח אלא אם הוא ראוי לעבודה שעומד לזה אם נהנה מעל, ולכן שפיר דוקא בשביל דקרייה רחמנא חטאת מועלין בפרה ולא משום שהיא קדשי בדה"ב.
ומה דנתמעט מחטאת היא דאין מועלין באפרה הוא דלא נימא דאפרה יש לה ג"כ דין חטאת ואף דאינה עומדת לשום עבודה אלא להזאה לטהרת הטמא ואין לזה שייכות לעבודת הקרבנות מ"מ אי לאו דמיעט קרא בחטאת היא היינו אומרים דהוא גזה"כ דגם באפרה יש דין חטאת אף דהוא רק לטהרה, דהא עיקר הפרה אי לאו קרא דקרייה חטאת הא אין לה שייכות לעבודת הקרבנות ונעשית חוץ לעזרה, רק דגלי קרא דהיא חטאת והו"א דגם אפרה שהוא עיקר תכלית הפרה נמי יש לה דין חטאת וימעלו בה, וזהו מה שכתבו התוס' שם במנחות דף נ"ב ע"א ד"ה ואין מועלין באפרה דמשו"ה צריך קרא דאין מועלין באפרה משום דאכתי לא אתעביד מצותה והיינו שהיינו אומרים דגלי קרא דחטאת דאפי' אפר נקרא חטאת, אבל מדכתיב היא ונתמעט אפרה אף דאמר הגמ' ואין מועלין באפרה, אבל מד' הרמב"ם מוכח דהמיעוט הוא דאפר כבר אינו חטאת, ולכן לא הוצרך להזכיר המיעוט דהיא, כיון שכתב דטעמא דמועלין עד שתעשה אפר משום דנאמר בה חטאת היא וכבר מוכח דאחר שנעשה אפר לא הוי חטאת.
והנה אחר שכתבתי כל זה ראיתי שכבר ביאר אדמו"ר גאון ישראל בספרו דברי הרמב"ם ויראה המעיין בדבריו העמוקים, ומבאר דמש"כ הרמב"ם טעמא דחטאת היא זהו על מה שאחר שנעשית אפר אין מועלין, ומ"מ מצאתי לנכון לכתוב מה שהעליתי דאפשר לפרש כפשוטו דהוא טעם על מה שמועלין בה.