אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות ממרים· הרב איסר זלמן מלצר

פרק ב · הלכה ט

הלכה ג

הואיל ויש לבית דין לגזור ולאסור דבר המותר ויעמוד איסורו לדורות, וכן יש להם להתיר איסורי תורה לפי שעה מהו זה שהזהירה תורה לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו, שלא להוסיף על דברי תורה ולא לגרוע מהן ולקבוע הדבר לעולם בדבר שהוא מן התורה בין בתורה שבכתב ובין בתורה שבעל פה כיצד הרי כתוב בתורה לא תבשל גדי בחלב אמו מפי השמועה למדו שזה הכתוב אסר לבשל ולאכול בשר בחלב בין בשר בהמה בין בשר חיה, אבל בשר העוף מותר בחלב מן התורה, אם יבוא בית דין ויתיר בשר חיה בחלב הרי זה גורע, ואם יאסור בשר העוף ויאמר שהוא בכלל הגדי והוא אסור מן התורה הרי הוא מוסיף, אבל אם אמר בשר העוף מותר מן התורה ואנו נאסור אותו ונודיע לעם שהוא גזירה שלא יבא מן הדבר חובה ויאמרו העוף מותר מפני שלא נתפרש כך מותרת שהרי לא נתפרשה, ויבוא אחר לומר אף בשר בהמה וחיה מותרת חוץ מן העז ויבוא אחר לומר אף בשר העז מותר בחלב פרה או הכבשה שלא נאמר אלא אמו שהיא מינו ויבוא אחר לומר אף בחלב העז שאינה אמו מותר שלא נאמר אלא אמו, לפיכך נאסור כל בשר בחלב אפילו בשר עוף, אין זה מוסיף אלא עושה סייג לתורה וכן כל כיוצא בזה.
השגת הראב"ד. הואיל ויש לב"ד לגזור ולאסור וכו'. א"א כל אלה ישא רוח שכל דבר שגזרו עליו ואסרוהו לסייג ולמשמרת של תורה אין בו משום לא תוסיף אפילו קבעוהו לדורות ועשאוהו כשל תורה וסמכוהו למקרא כדאשכחן בכמה דוכתי מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא, ואם לפי צורך שעה כגון אליהו בהר הכרמל אף זה דבר תורה הוא עת לעשות לד' הפרו תורתך ולא תמצא איסור מוסיף אלא במצות עשה כגון לולב ותפילין וציצית בין לשעה בין לדורות בין שקבעה בדבר תורה בין שלא קבעה.
כתב הכ"מ על השגת הראב"ד וז"ל ואם סמך השגתו במה שאמר וסמכוהו למקרא כדאשכחן בכמה דוכתי מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא, והלא רבינו אינו אומר שאסור אלא כשאומרים שהוא של תורה ממש אבל כשאומרים קרא אסמכתא בעלמא הרי הם אומרים שאינו של תורה ושאין הפסוק ההוא מורה עליו אלא שהוא אסמכתא בעלמא עכ"ל ודבריו תמוהים דלפי"ז השגת הראב"ד קיימת מגוף הברייתא כמו בקדושין דף ע"ח דתניא גרושה אין לי אלא גרושה חלוצה מנין ת"ל ואשה ומשני הגמ' ע"ז מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא וא"כ הקושיא הוא על הברייתא דלמד על חלוצה מקרא דלאשה, ולכן צריך לומר דכוונת הרמב"ם כמו שפירש בדבריו ואם יאסור בשר העוף ויאמר שהוא בכלל הגדי והוא אסור מן התורה הרי זה מוסיף, ונמצא דאינו מוסיף אלא אם יאמר שהוא אסור מן התורה אבל מה שלמדו חז"ל מקרא בלשון ת"ל או אפי' בלשון אמר קרא כדאיתא בע"ז על מתני' דשלקות של עכו"ם אסורין דאמר ע"ז מנה"מ ואמר ר"י אמר קרא אוכל בכסף תשבירני אמר ע"ז הגמ' מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא ולשון מן התורה ממש מצינו במשנה בב"מ דף ע"א גבי רבית אלו עוברין בל"ת ועוד כה"ג.
ובמה שכתב הרמב"ם בסוף ההלכה ע"ז שאסרו בשר עוף בחלב אין זה מוסיף אלא עושה סייג לתורה קשה לכאורה לפ"מ שהנחתי יסוד בהלכה ב' בענין החילוק בין גזירה ובין סייג דגזירה הוא כמו כרמלית אטו רה"ר שאינו באותו מקום אלא גזרו מקום זה אטו מקום אחר אבל הא דאסרו להדליק בחלב שאינו מהותך שמא יטה וכן אפי' בשמן כשר מה שאין קורין לאור הנר שמא יטה זהו סייג שאסרו באותו הדבר שעושה המעשה, וא"כ קשה למה קרא כאן איסור בשר עוף סייג הא זה אינו אלא כמו גזירה שגזרו בשר העוף אטו בשר בהמה, ויש לומר דכאן גבי בשר העוף הגזירה היא הכרחית כמש"כ הרמב"ם דאפשר לדון דדוקא כמו שכתוב בתורה גדי בחלב אמו דבשר חיה מותר וגם בשר בהמה מותר חוץ מן העז וגם בשר עז מותר בחלב פרה או כבשה וגם בחלב עז מותר אם אינה אמו לכן ההכרח הוא לעשות סייג דלא בדווקא כמו שכתוב בפשוטו של מקרא ולכן גם איסור בשר עוף בחלב נקרא סייג.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות ממרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה