אבן האזל על משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ה · הלכה א
אין המלך נלחם תחלה אלא מלחמת מצוה, ואיזו היא מלחמת מצוה זו מלחמת שבעה עממים. ומלחמת עמלק ועזרת ישראל מיד צר שבא עליהם, ואחר כך נלחם במלחמת הרשות והוא המלחמה שנלחם עם שאר העמים כדי להרחיב גבול ישראל ולהרבות בגדולתו ושמעו.
והיא המלחמה שנלחם, הלח"מ תמה דלמה לא הביא דהא דלמעוטי עכו"ם דלא ליתו עלייהו הוי רשות כרבנן דאמרי למעוטי עכו"ם דלא ליתו עלייהו דהוי רשות, ולא כתב אלא שנלחם עם שאר העמים כדי להרחיב גבול ישראל דהיינו מלחמת בית דוד לרווחא דאמר בגמ' דהכל מודים בה וחלוקא דפלוגתא לא הוזכרה בדבריו כלל ותי' דהוזכרה במה שכתב ולהרבות בגדולתו דהיינו שלא יבואו עליו עכ"ל אכן עיין בפיהמ"ש בפ"ב דסנהדרין משמע מדבריו דת"ק לא סבר להך דינא דלמעוטי עכו"ם דלא ליתי עלייהו ורק ר' יהודא הוא דסבר דטעם זה גורם דהוי מצוה אבל לת"ק לא צריך טעם וכתב סתם שהריגת שאר אנשי האומות רשות, אלא דצ"ל שסמך על הכתוב דכתיב כי תצא למלחמה על אויביך (ואפשר דהוא כמו דאמר הגמ' בידוע שעשו שונא ליעקב וי"ל דזהו אפילו עשו אף שהוא אח ליעקב) ועוד י"ל דכיון דמלחמת הרשות צריך ב"ד ודאי יהיה טעם בדבר ולא הוצרך לפרש.