אבן האזל על משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ד · הלכה ג
וכן לוקח מן בעלי האומניות כל מה שהוא צריך ועושין לו מלאכתו ונותן שכרן, ולוקח כל הבהמות והעבדים והשפחות למלאכתו ונותן שכרן או דמיהן שנאמר ולחרוש חרישו ולקצור קצירו ולעשות כלי מלחמתו וכלי רכבו ואת עבדיכם ואת שפחותיכם ואת בחוריכם הטובים ואת חמוריכם יקח ועשה למלאכתו.
ונותן שכרן כתב הלח"מ אי קאי אבעלי אומניות דוקא קשה למה בבחוריכם ושמשים העומדים לפניו לא יתן שכרם ע"כ, ונראה דהנה אמרינן בב"מ דף ע"ז שאני לי' לרבי דוסא בין שכירות לקבלנות דגבי שכירות אמרינן עבדי הם ולא עבדים לעבדים אבל בקבלנות אין זה עבד אלא לעצמו ועי' בדף י' בתוד"ה יכול ולכן פועל כיון שהוא נעשה עבד למלך כל צרכיו הם על המלך אבל אומן הוא קבלן ועושה רק האומנות ובאותה שעה יתכן שאינו צריך לאכול ולכן נותן שכרו דהא אינו רשאי לגזול, ומש"כ אח"כ ולוקח כל הבהמות והעבדים והשפחות ונותן שכרן זהו לבעלים של העבדים דהא אינו רשאי לגזול בלא דמים.