אבן האזל על משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות· הרב איסר זלמן מלצר
פרק א · הלכה א
שלש מצות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ למנות להם מלך שנאמר שום תשים עליך מלך ולהכרית זרעו של עמלק שנאמר תמחה את זכר עמלק ולבנות בית הבחירה שנאמר לשכנו תדרשו ובאת שמה.
ולבנות בית הבחירה, הלח"מ הקשה דבפ"א מהל' בית הבחירה כתב הרמב"ם מצות עשה לעשות בית לד' שנאמר ועשו לי מקדש, וכאן הביא קרא אחרינא דלשכנו תדרשו, ותי' הלח"מ דהני תרי קראי חד אתי למקדש שבמדבר וחד אתא למשכן שילה, וכמש"כ רש"י בפ' ראה לשכנו תדרשו זה משכן שילה והרמב"ם הביא פסוק אחד כאן ופסוק אחר בהל' ביהב"ח שמזה אנו למדים דבנין בית הבחירה מצוה ע"כ, ודבריו תמוהין דודאי דעת הרמב"ם אינו כן שהרי מבואר להדיא בדבריו ולבנות בית הבחירה שנאמר לשכנו תדרשו וכן מבואר להדיא בספרי דהך קרא קאי אבית הבחירה ומה שהביא מדברי רש"י דקאי על משכן שילה בספרי שלפנינו לא נמצא.
והנה עוד הביא הלח"מ דברי הסמ"ג דמצות בנין בהב"ח נלמד מקרא דוהיה המקום אשר יבחר וגו' שמה תביאו וכן הביא דברי הסמ"ג הכ"מ בפ"א מהל' ביהב"ח, וכתב דהרמב"ם סובר דהך קרא אינו מצוה על בנין בית הבחירה אלא על הקרבנות שיביאו למקום אשר יבחר ד', והנה מש"כ הרמב"ם בהל' זו דהמצוה לבנות בהב"ח נלמד מקרא דלשכנו תדרשו ובאת שמה וזה הוא בקרא דכתיב בהך פרשה כי אם אל המקום אשר יבחר ד' וגו' לשכנו תדרשו ומוכח מזה דלא כהכ"מ דלפ"ד הכ"מ דקרא דוהיה המקום אינו מצוה על בנין בהב"ח א"כ גם הך קרא אינו מצוה על בנין בהב"ח וע"כ דהרמב"ם אינו חולק על הסמ"ג אלא דהביא מקרא קמא, ובטעמו של הסמ"ג דלא מייתי מקרא קמא דובאת שמה י"ל דסובר דלשון והיה המקום וגו' משמע טפי למצוה מלשון כי אם אל המקום דקאי אקרא קמא דכתיב לא תעשון לד' וגו' דפשטיה דקרא קאי על איסור הבמות כמו שפירש"י שם אף דהוא אזהרה למוחק את השם, ועוד דהכי תניא בברייתא בסנהדרין דף כ' והרמב"ם סובר דהתם אינו אלא להקדים וכמש"כ הכ"מ.
אלא דאכתי צריך ביאור למה לא הזכיר הרמב"ם בהל' בה"ב הך קרא דלשכנו תדרשו ולמד מקרא דועשו לי מקדש דקאי על המשכן כדאיתא בריש עירובין דיליף מינה דמשכן איקרי מקדש, עוד קשה דבסה"מ במצוה כ' הביאו הכ"מ, כתב שציונו לבנות בית הבחירה ומביא מהך קרא דועשו לי מקדש, ומביא ע"ז דברי הספרי שהביא בהלכות מלכים דשלש מצות נצטוו ישראל וסיים בדבריו הנה נתבאר שבנין בהב"ח מצוה בפני עצמה, וכיון דבהל' מלכים למד זה מקרא דלשכנו תדרשו ובאת שמה למה לא הזכירו כאן בהל' בהב"ח, ועוד דכאן כתב מצות עשיית בית לד' וכלל בו משכן ומקדש ולא כתב שיש מצוה מיוחדת בבנין בהב"ח, ומדבריו בסה"מ משמע שהיא מצוה מיוחדת.
ונראה דבעיקר המצוה סובר הרמב"ם דבנין בהב"ח נלמד ג"כ מקרא דועשו לי מקדש והא דאמרינן בעירובין מהך קרא דמשכן איקרי מקדש היינו דעכ"פ גם עשיית המשכן נאמר בהך קרא והיא מצוה אחת לבנות בית לד', ובתחלה היה משכן והיה לפי שעה ואח"כ בית הבחירה, וכדי שלא נאמר דקרא קאי רק על המשכן על זה מביא בהל' מלכים קרא דלשכנו תדרשו, דמזה מוכח דקרא דועשו לי מקדש כולל גם בנין בית הבחירה, ומש"כ בסה"מ עשיית המשכן הוא פשוט דאינו מונה בסה"מ רק מצות הנוהגות לדורות עכ"פ מה דלמד בהל' מלכים מקרא דלשכנו תדרשו אינו אלא לומר דקרא דועשו לי מקדש היא מצוה קבועה לדורות בין על המשכן בין על המקדש, ויש להוסיף עוד דמה שכתב כאן בהל' ביהב"ח וכבר נתפרש בתורה משכן שעשה משה רבינו והיה לפי שעה שנאמר כי לא באתם עד עתה וגו' והבאתם שמה וגו' ואכלתם שמה וגו' לא תעשון וגו' כי לא באתם עד עתה וגו' וא"כ מרומז כאן גם הך קרא שהביא בהל' מלכים, וכתב כאן דעיקר המצוה היא קרא דועשו לי מקדש שהיא מצוה קבועה לדורות, והמשכן היה לפי שעה.
אכן דברי הרמב"ם צריכים עוד ביאור שמבואר בדבריו שמפרש קרא דכי לא באתם עד עתה דהוא טעם שבשביל זה אין להם עכשיו בית קבוע לד' אלא משכן, והוא דלא כפי המבואר בגמ', דבזבחים דף קי"ב תנן באו לגלגל הותרו הבמות וכו' באו לשילה נאסרו הבמות וכו' והיא היתה מנוחה, ומבואר שם בד' רש"י ובד' הגמ' בדף קי"ז דקרא דכי לא באתם עד עתה אינו טעם על זמן שאח"כ של היתר הבמות בגלגל, ומה שאמר הכתוב ככל אשר אנחנו עושים פה היום הכונה מהיום שיעברו את הירדן עד שיבואו אל המנוחה ואל הנחלה, ועיין מה שביאר בזה הגאון מלבי"ם ואולי כונת הרמב"ם דעכ"פ מבואר בהך קרא שלא באו עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה דזהו שילה ובית הבחירה.
והנה הרמב"ן על התורה כתב דפשוטו של מקרא קאי על זמן שבמדבר עי"ש ובדעת הרמב"ם קשה לומר כן כמש"כ דהרמב"ם כתב ולבנות בית הבחירה שנאמר לשכנו תדרשו ומשמע שלומד קרא דלשכנו תדרשו הוא על בית הבחירה, והנה דברי הרמב"ן שם צריך ביאור שכתב דבזמן המשכן אינו חייב להביא בכורות ולא מעשר בהמה ולא מעשר שני והנה מע"ש לא שייך כלל במדבר, ובכורות ומעשר בהמה אם בזמן המשכן היה כמו מחו"ל וכר"ע דממקום שאינו מביא מעשר דגן אינו מביא בכור ומעשר בהמה א"כ לא יוכל להביא דהא אם הביא מחו"ל אין מקבלין ממנו ויאכל במומו, וא"כ לא יתבאר בזה הא דאיש כל הישר בעיניו ואולי דכונתו דעכ"פ לא היו שלמים של חובה במדבר אלא שאם רוצה מביא וזהו איש כל הישר בעיניו וכמו שביאר שם, אבל בארץ איכא כמו שלמי חובה שהן בכור ומעשר, ומה שכתב אינו חייב להביא הוא לאו דוקא אלא שאינו מביאם.