אבן האזל על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה· הרב איסר זלמן מלצר
פרק יג · הלכה ז
היתה המלוה בשטר וטען הלוה שזמן קבעת לי יראה לי שישבע בעל חוב היסת שלא קבע לו זמן ויטול המלוה מיד.
יראה לי שישבע, מדברי הרמב"ם מבואר דשייך לחייבו היסת קודם שיטול, וקשה מדבריו בפי"ד הל' ג' שכתב לא כל הימנו לבטל שטר מקויים אלא ישלם ואח"כ יטעון על המלוה כמה שירצה שאם יודה יחזיר לו. ואם כפר ישבע היסת. ועוד קשה מפ"א מהל' טוען הל' ו' שכתב כל המחוייב שבועת הסת אם רצה להפוך השבועה על התובע הרי התובע נשבע היסת נוטל מחבירו. ואין לך מי שנשבע היסת ונוטל מחבירו אלא זה שנהפכה עליו שבועת היסת. והש"ך בסי' קכ"א ס"ק מ"ז הוכיח מד' הרמב"ם אלו לפרש דברי הבעה"ת דדוקא אחר שיפרע להמלוה ישבע, ומשום דא"א שישבע היסת ויטול, ונבאר זה בעז"ה בעיקר מקומו בפ"א מהל' טוען.