אבן האזל על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה· הרב איסר זלמן מלצר
פרק יא · הלכה ב
לוה שכתב שטר בכתב ידו והעיד בו עדים ונתנו למלוה הרי זה שטר כשר, וכן אם כתב שטר אע"פ שאין בו עדים ונתנו למלוה בפני עדים הרי זה מלוה בשטר והוא שיהיה כתב שאינו יכול להזדייף ויקראו אותו העדים שנמסר בפניהם ויש מן הגאונים שהורה שצריך לומר לעדים שמסרו בפניהם חתמו והעידו שנמסר בפניכם.
לוה שכתב בכתב ידו. המ"מ כתב זה מוסכם בגיטין פרק המגרש, וכתב הלח"מ דאם הכונה דכתב בלשון שטר והעיד בו עדים אינו מבואר מה בא ללמדנו, ומה שכתב המ"מ זה מוסכם בגיטין, ואם הכונה דכתב בלשון מודה אני כמו שכתב הב"י אינו מבואר מה שכתב המ"מ דזה מוסכם בגיטין פ' המגרש דשם לא הוזכר זה עכ"ד הלח"מ, והנה התוס' בגיטין דף ד' בהא דאמר שם דקיי"ל הלכה כר"א בגיטין כתבו משום דמיירי בגיטין נקט בגיטין אבל הלכה כמותו אף בשאר שטרות, וכתבו אח"כ בשם ר"ת וכן שטר מתנת קרקע שהוא לקנין קרקע ואינו לראיה אינו מועיל כלום לר"א אם ידוע שלא נתנו בפני עדים, וכתבו ע"ז מיהו יש לחלק דלענין ממון דמהני הודאת בע"ד סגי בעדי חתימה במקום הודאת בע"ד, ומבואר דיש ספק בתוס' אי מהני שטר בעדי חתימה במקום שהשטר צריך להועיל לקנין, וזה ודאי דשטר מועיל גם להתחייב אפי' לא לוה, כמו שכתב הרמב"ם בפי"א מהל' מכירה הל' ט"ו שהבאנו בהל' א' וזהו להתחייב לגבות מבני חורין וכאן הודיענו שאם חתם עדים הרי זה מלוה בשטר וגובה ממשועבדים, וזהו שכתב המ"מ זה מוסכם בגיטין פ' המגרש, והוא כמו שביאר שם הרי"ף בהלכות דאפי' לר"א דאמר עדי מסירה כרתי מ"מ מהני בעדי חתימה מדאורייתא, וכן הוא שיטת הרמב"ם בפ"א מהל' גירושין הל' ט"ז, והוא משום דמפרשינן דר"א סבר נמי דמהני בעדי חתימה, וכדאמר אע"פ שאין עליו עדים אלא שנתנו בפני עדים כשר וגובה מנכסים משועבדים, א"כ בעדי חתימה לחוד נמי גובה ממשעבדי.
ונראה עוד להוסיף בכונת הרמב"ם לפימש"כ בהל' א' דהם שני גדרי שטרות, שטר שכתב הבע"ד בלשון של עצמו וחותם עליו עדים כמו נוסח גט, ונוסח שטר שכתבו העדים בפנינו עדים וכו', ולכאורה הנוסח הראשון עדיף שזהו נוסח הגט דמהני מדאורייתא, אבל יש מקום לומר דלגבי שטר לגבות ממשעבדי שצריך שהעדים יוציאו הקול לא יוציאו קול אלא ע"י שטר שכתבו וחתמו הם ולא ע"י שטר של הלוה שבאו רק לקיים שזה כתב הלוה או שצוה לכתוב, ולכן השמיענו הרמב"ם שגם שטר שכתב הלוה וחתמו העדים הוא ג"כ שטר כשר לגבות בו ממשעבדי, וע"ז ג"כ כתב שפיר המ"מ דהוא מפ' המגרש דבמתני' הא מיירי בשטר דומיא דגט דתנן כתב בכתב ידו ואין עליו עדים, וזהו בלשון הבע"ד ומוכח דאם יש עליו עדים גובה ממשועבדים כדאמר ר"א אע"פ שאין עליו עדים וכנ"ל.
ובמה שכתב הרמב"ם וכן אם כתב שטר אע"פ שאין שם עדים ונתנו למלוה בפני עדים הרי זו מלוה בשטר דמוכח דגובה בו ממשעבדי, ובפ' כ"ז הל' ב' כתב שטר שעדיו עכו"ם שמסרו בפני שני עדים מישראל אינו גובה אלא מבני חורין מפני שאין לו קול והוא גמ' בגיטין דף י"א, ורש"י כתב שם דדוקא עדי חתימה מפקי לקלא, והרא"ש שם כתב דבשביל שנעשה בפני עכו"ם אין לו קול, ומפרש שלא חתמו עליו עכו"ם אבל הרמב"ם בפ' כ"ז מפרש כפירש"י שעדיו עכו"ם, אבל בזה א"א לומר דמפרש כפירש"י דדוקא עדי חתימה מפקי לקלא דהא כיון שכתב הרי זו מלוה בשטר מוכח דהוא גם לגבות ממשעבדי, ולכן צריך לומר דהיכי שיש עדי חתימה אין עדי המסירה חושבין זה לשטר שלהם ואינם מוציאין את הקול ואף דשם העדי חתימה הם עכו"ם מ"מ העדי מסירה אין חושבין זה לשטר שלהם, ועיין בחדושי הריטב"א שם.