אבן האזל על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ד · הלכה א
נשך ומרבית אחד הוא שנאמר את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך, ולהלן הוא אומר נשך כסף נשך אוכל נשך כל דבר אשר ישך, ולמה נקרא שמו נשך מפני שהוא נושך שמצער את חבירו ואוכל את בשרו, ולמה חלקן הכתוב לעבור עליו בשני לאוין.
הלח"מ הקשה דמהברייתא לא מוכח אלא להביא איסור נשך באוכל ורבית בכסף, אבל שיהיה רבית ונשך חדא מילתא לא משמע מהך ברייתא, והאריך בזה הלח"מ ונשאר בקושיא, ונראה דאין כונת הרמב"ם דנשך ותרבית אחד הוא בפי' הלשון דזה א"א שהרי ודאי נשך הוא מה שנושך הלוה וכמו שכתב הרמב"ם, ותרבית הוא ודאי מה שמתרבה אצל המלוה, ומה שכתב הרמב"ם אחד הוא היינו שאין חילוק בדין בין נשך ותרבית ועל מה שעובר בנשך עובר בתרבית, ולא חלקן הכתוב אלא לעבור בשני לאווין, והוא פשוט.