אבן האזל על משנה תורה, הלכות מכירה· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ל · הלכה א
המוכר שמכר קרקע או מטלטלין וזיכה בהן הלוקח שלא מדעתו יד הלוקח על העליונה, ואם רצה לוקח אין המוכר יכול לחזור בו ואם לא רצה תחזור לבעליה לפיכך כותבין שטר למוכר אע"פ שאין לוקח עמו.
הנתיבות בסי' קצ"ה כתב ליישב דברי הרמ"א שכתב דלא מהני במכר שלא בפני הלוקח אם לא עשה הלוקח שליח ושניהם יכולים לחזור, וחילק בין אומר זכה לפלוני ובין אומר קנה לפלוני, והוכיח מהא דחולין דף פ"ג דבד' פרקים משחיטין את הטבח בע"כ ומוקי לה בזיכה לו ע"י אחר, ומ"מ שלא בד' פרקים יכול המוכר לחזור, ולא הבנתי דבריו דכמו שהרמב"ם כתב שזיכה לו ה"נ איתא התם בגמ' ואיך נחלק דהכא אמר לו זכה והתם קנה, אבל באמת הדברים פשוטים דהרמב"ם מיירי בסתם מכירה שהוא זבינא מיצעא דאיתא בנדרים דף ל"א דהוא הנאת שניהם, ולכן בסתמא הוי זכות אם לא היכי שמוחה, אבל היכי שהוא חוב כמו בזבינא דרמי על אפיה ודאי לא הוי זכות ולא מהני גם אם יאמר הלוקח אח"כ שהוא מרוצה כיון דלשעתו היה חוב, וראיתי בס' יד המלך בהלכה זו שהוכיח כן אף שהוא פשוט מהא דמזכה גט לאשתו במקום יבם דאי הוי חוב לא מהני מה שתאמר האשה שהיא רוצה, וא"כ התם דאמר בגמ' להדיא דשלא בד' פרקים הוי חוב וטעמא משמע משום דבישרא בבי טבחא שכיחא וא"צ לקנות חלק משור חי, דבבי טבחא יוכל לברור חלק יפה, וכיון דהוי חוב יכול גם המוכר לחזור, ובדברי הרמ"א הנכון כמש"כ הקצוה"ח בסי' רל"ה דדברי הרמב"ם כאן הוא במחלוקת דהרא"ש סובר דדוקא מתנה מהני לזכות ע"י אחר ולא מכר ע"ש שהאריך.