אבן האזל על משנה תורה, הלכות מכירה· הרב איסר זלמן מלצר
פרק כח · הלכה טו
וכן כל הדברים האלו במקום שאין שם מנהג כמו שבארנו אבל במקום שיש שם מנהג הלך אחר המנהג ואחר לשון רוב אנשי המקום הידועים להן.
מש"כ הרמב"ם ואחר לשון רוב אנשי המקום תמה הגאון ר' אלעזר משה זצ"ל מפינסק הובא בס' מלבושי יו"ט ח"ב סי' ו' דהא לא אזלינן בממונא בתר רובא, והנה בפכ"ז הל' ב' כתב הרמב"ם מכר את הצמד לא מכר את הבקר, מכר את הבקר לא מכר את הצמד אפי' במקום שקורין מקצתן לצמד בקר, וכתב ע"ז המ"מ ומש"כ ואפי' במקום שקורין מקצתן מבואר בגמ' כיון שאינן כולן או רובן קורין כן אינו מכור מוכח להדיא דאם רובן קורין כך מכור, איברא דלשון זה איתא בגמ' דאמר שם ואיכא נמי דקרו לצמד בקר, ומוכח דאם רובא קרו נמי מהני אכן כבר ביארו זה בתוס' בדף צ"ב דאף דלא קיי"ל הדמים מודיעים מ"מ היכי דרובא מסייע מהני, וכן כתב כאן הרמ"ה בחידושיו ומ"מ בדברי הרמב"ם א"א לומר כן דהרמב"ם שינה מלשון הגמ' וכתב הא דאפי' במקום שקורין מקצתן אסיפא על מכר את הבקר לא מכר את הצמד, ובזה ודאי לא שייך הדמים מודיעים דדמי הצמד בודאי פחותים ואינם ניכרין בשומת הבקר, ואפשר דבכונה שינה להודיענו דמה דנדייק מד' הגמ' דרובא מהני אינו משום הדמים מודיעים, וכן מדברי המ"מ מוכח להדיא דבלא הודעת דמים מהני רובא.
שוב ראיתי דהרמב"ם השמיט הסוגיא דריש המניח בהא דכדא וחביתא, וגם הרי"ף השמיט הסוגיא ובעל השלמה הביאה, ונראה דסוברים דמהך סוגיא דצמד ובקר מוכח דבענין הלשון לכו"ע אזלינן בתר רובא דהרוב קובע הלשון לכל העולם דהכל יודעים ואפי' המיעוט איך שהרוב קוראים, ודוקא בהא דלרדיא ולשחיטה דתלוי באדם למה הוא קונה, בזה אין הולכין אחר הרוב, והשמיטו הסוגיא דכדא וחביתא דהך סוגיא דהיא בדוכתא בדיני מכירה עדיפא כידוע דרך הראשונים בדרכי ההלכה.
-השמטות ומלואים-
לעיל כתבתי דלענין הלשון לכו"ע אזלינן בתר רובא דהרוב קובע הלשון לכל העולם והכל יודעים איך הרוב קוראין לזה, והערני הרב ר' נטע פריינד מהא דכ' הלח"מ בפ"ט מנדרים הל' ה' על מש"כ הרמב"ם כיצד נדר מן השמן במקום שמסתפקין בשמן זית ובשמן שומשמין ורוב אנשי המקום אין קורין שמן סתם אלא לשמן זית וכו' והקשה הלח"מ דהא בכל התורה כולה אזלינן בתר רובא באיסורא ומ"ש הכא ותירץ דאה"נ דאם לא היה אפשר לפרש רק משמעות אחת היינו הולכין אחר הרוב והכא שאפשר לפרש שתי המשמעות נעשה הלשון הסתמיי כולל הכל כיון דהוי מילתא דאיסורא, ונראה דיש לחלק בין הלכות מכירה להלכות נדרים דבדין מכירה שאנו דנין בין אדם לחברו אנו הולכין אחר הלשון שהרוב קוראין ואנו צריכים לפרש כן הלשון של המוכר אבל גבי נדרים שאנו דנין רק לגבי הנודר ואם היה מפרש דבריו איך כונתו הא תנן פירושם להקל ואנו דנין היכי שנדר בסתם בזה אמרינן כיון דעכ"פ יש מיעוט שקוראין גם לשמן שומשמין שמן סתם בזה לא מוכרח שודאי לא היה כונתו על שמן שומשמין דשמא היה כונתו גם על מה שהמיעוט קוראין שמן ואפשר הוא מהמיעוט ולכן הוא אסור מספק. [ע"כ].