אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות מכירה· הרב איסר זלמן מלצר

פרק יד · הלכה י

הלכה ב

רשאין אנשי אומניות לפסוק ביניהם שלא יעשה אחד ביום שיעשה חבירו וכיוצא בזה, וכל מי שיעבור על התנאי יענשו אותו כך וכך. בד"א במדינה שאין בה חכם חשוב לתקן מעשה המדינה ולהצליח דרכי יושביה. אבל אם יש בה חכם אדם חשוב אין התנאי שלהם מועיל כלום ואין יכולין לענוש ולהפסיד על מי שלא קבל התנאי אא"כ התנה עמהם ועשו מדעת החכם. וכל מי שהפסיד לפי התנאי שאינו מדעת החכם משלם.
ואין יכולין לענוש ולהפסיד על מי שלא קבל התנאי כתב הכ"מ וז"ל איכא למידק דמלשון זה משמע שאם קבל עליו התנאי אע"פ שלא היה בפני החכם החשוב חייב, וזה הפך מאי דאתמר בגמ' בעובדא דהנהו תרי טבחי דאתנו בהדי הדדי דאסיקנא שמפני שלא היה בפני אדם חשוב לא כלום הוא, וכן מבואר בדברי רבינו בסמוך וצ"ל שמש"כ אין יכולין לענוש ולהפסיד על מי שלא קבל עליו התנאי פירושו על מי שעבר התנאי עכ"ל, וע"פ דבריו אלו כתב בשו"ע ואין יכולין לענוש ולהפסיד למי שלא קיים התנאי. ולדעתי פירוש הכ"מ אינו מתקבל כלל בדברי הרמב"ם דהא סיים בדבריו אא"כ התנה עמהם ומוכח דלא קבל התנאי היינו שלא התנה עמהם, ולא ידעתי למה דחק הכ"מ דדברי הרמב"ם פשוטים ומבוארים דהא מבואר במרדכי פ"ק דב"ב בהך סוגיא מחלוקת הראשונים דר"ת סובר דהא דלהסיע על קיצתן הוא דוקא אם מקודם התנו כולם ואח"כ עוברים על התנאי, וראבי"ה חולק דרוב הקהל יכולים לכוף את המיעוט. ע"כ פשוט דהרמב"ם משמיענו כאן דאין יכולין לענוש אלא למי שקבל עליו את התנאי.
אכן נראה דאפי' להשיטות דרוב בני העיר יכולים לתקן על כל בני העיר אבל בעלי אומניות ודאי אינם יכולים הרוב לכוף המיעוט, ולפי"ז אין אנו צריכין לומר דהרמב"ם סובר כר"ת גבי בני העיר לפי"מ שמפרש הכ"מ בשם הריב"ש דהרמב"ם בהלכה זו קאי דוקא על בני אומניות, אבל בני העיר יכולין להתנות גם בלא חכם אבל אם נאמר דהרמב"ם קאי בהלכה זו בין על בעלי אומניות בין על בני העיר וכשיטת הרא"ש, מוכח דהרמב"ם סובר לגמרי כר"ת. ומה שכתב הרמב"ם הך דינא דאין יכולין לענוש על מי שלא קבל את התנאי בזו ההלכה שמצריך דוקא חכם ושא"א להתנות בלא החכם נראה דזה פשוט להרמב"ם דבני העיר לבדם אין יכולין הרוב לכוף המיעוט ובפרט אם נפרש דקאי על בעלי אומניות בודאו דאין הרוב יכולים לכוף להמיעוט כיון דאין זה דבר שהוא מן הדין למנעם, ולכן השמיענו הרמב"ם זה רק כאן דלא נימא דהיכי שיש חכם ורואה שיש בזה תקנה צריכה ומועלת שיוכל להתנות ע"פ דעת הרוב גם בלא דעת המיעוט לכן משמיענו דהחכם אין כחו יפה לתקן בלא דעת כל בני העיר או כל בעלי אומניות והחכם הוצרך רק לעכב שבלא דעתו אין להם רשות להתנות דאפשר יצא מזה היזק ללקוחות כמו שכתב הרמב"ן ואפי' בכל בני העיר לדעת הרא"ש יוכל להיות היזק לבני עיר אחרת וזהו טעמו של הריב"ש דסובר דבני העיר אין צריכין הסכמת חכם משום דבני העיר אין משועבדים בשום דבר לבני עיר אחרת, והרא"ש משמע דסובר דיש דברים דגם בני העיר משועבדים לבני עיר אחרת דאם לא כן יוכלו לתקן שלא יכניסו אחרים להעיר וזהו מדת סדום, ולכן לא חלקו בזה ובלא הסכם חכם אין רשאין גם בני העיר להתנות.
והנה הש"ך הוכיח כדעת הרא"ש מהא דפריך בגמ' על הא דטבחי מדתנן דרשאין בני העיר להסיע על קיצתן ומשני ה"מ היכי דליכא אדם חשוב ש"מ אפי' בני העיר אין יכולין לתקן זולתו, ועוד דאם איתא דבני עיר עדיפא א"כ מאי פריך מבני העיר, אבל לפי"מ שבארתי אין כאן הוכחה דזה ודאי דבני אומניות אם הם כולם דינם כבני העיר, וכמ"ש הרמב"ן אלא דהחילוק לגבי להצריך חכם הוא מטעם אחר דבני אומניות אין יכולים להתנות בלא חכם שהם מפסידים להלקוחות כמש"כ הרמב"ן, אבל בני העיר אינם משועבדים לבני עיר אחרת וכמש"כ.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות מכירה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה