אבן האזל על משנה תורה, הלכות מכירה· הרב איסר זלמן מלצר
פרק טז · הלכה ה
-השמטות ומלואים-
המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן יכול לומר לשחיטה מכרתיו לך
וקשה דלמה לא כתב דאייקר בשרא וקם בדמי רדיא כדאוקמינן בגמ' דאי לא"ה נחזי אי דמי רדיא לרדיא אי דמי נכסתא לנכסתא, ובטור ושו"ע כתבו כן, והעירני בזה הרב הנ"ל [ר' אלי' זלאטניק שי'], ולפלא שהמפרשים לא עמדו בזה, ונראה דהתוס' הקשו דהא קיי"ל דאין הדמים ראי' וכתבו התוס' דדוקא התם דרובא קרו לצמד צמד ולהכי אין הדמים ראי' להכחיש רוב וחזקה ואפי' לספרים דגרסי דאיכא דקרו לצמד צמד מ"מ אין כח בדמים להכחיש החזקה, אבל הכא דרובא לרדיא זבני ואיכא חזקה כנגד אותו רוב שהמוכר מוחזק אפי' רבנן מודו דיש לדמים ראי' לסייע לרוב או לחזקה.
ונראה דהרמב"ם יסבור דכיון דקיי"ל אין הדמים ראי' לא מהני לדידן אפי' היכי דאיכא רוב כנגד המוחזק דכיון דקיי"ל דרוב לא מהני להוציא, גם רוב ודמים לא מהני להוציא, וקושיית הגמ' הוא רק אליבא דרב דאמר ה"ז מקח טעות, וסובר דאלים רוב להוציא ממון דעכ"פ אם דמים מסייעים למוחזק הו"ל לדמים להועיל לבטל כח הרוב, דמה דאמרו חכמים אין הדמים ראי' זהו להוציא מן המוחזק דבעל הבקר הוא מוחזק כמש"כ התוס', ואף דמשמע דאפי' נקנה המקח בק"ס חייב הלוקח לשלם דמים בעד הצמד אף שהוא מוחזק, אבל כה"ג אשכחן בדין דנתעברה השנה סוף פ' השואל דכיון דקרקע בחזקת בעלים עומדת חייב השוכר לשלם בעד חודש העבור, ולא מהני חזקת השוכר משום דחזקת המשכיר מועילה, דאמרינן שהשכירות נעשה על י"ב חדשים בי"ב זהובים ומחוייב השוכר לשלם וה"נ חזקת המוכר מועלת שהמכר לא נעשה על הבקר וממילא מחוייב הלוקח לשלם, וזהו שכתבו התוס' שהמוכר מוחזק, עכ"פ מיושב מה שלא הביא הרמב"ם דאייקר בשרא דסובר דלדידן דקיי"ל כשמואל ל"צ לזה משום דלהוציא אין הדמים ראי' וכנ"ל.