אבן האזל על משנה תורה, הלכות מכירה· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ד · הלכה ד
דבר הנקנה במשיכה אם היה בר"ה ומשכו הלוקח לרשותו או לסטמא כיון שהוציא מקצת החפץ מר"ה קנה.
השגת הראב"ד, א"א נ"ל שאין זה הדין בחפץ דהא קיי"ל בספינה כשמואל דאמר עד שימשוך את כולה אבל בבהמה ודאי סגי לה ביד ורגל עכ"ל.
כתב המ"מ דבודאי אף דעת רבינו כשמואל כמו שנתבאר פ"ג אלא דכאן הכונה שמשך החפץ כולו ממקום שהי' שם אלא דאכתי הוא בר"ה רק מקצת החפץ הוציא לרשותו או לסמטא וסובר דבזה מהני המשיכה, ובבאור מחלוקת הרמב"ם והראב"ד נראה עפמש"כ בפ"ב הלכה ח' וט' שחולקין בדין משיכה, דדעת הרמב"ם דדין משיכה הוא מעשה קנין ולא משום קנין חצר דהוי כמו שמכניסה לרשותו ולדעת הראב"ד הוא מגדר הכנסה לרשותו, וכן הוא דעת התוס' כמו שבארתי שם ולכן לדעת הראב"ד מבואר השגתו כאן דכיון דהכנסת רשות לא שייך אלא בסמטא ולא בר"ה, א"כ מה מהני שהכניס מקצת החפץ הא א"א לקנות ע"י קנין חצר אלא המקצת שהכניס וממילא סובר דלא קנה כלל כיון דאין זה בדרך קנין משיכה ובפרט במכירה שלא מכר לו מקצת החפץ אלא כולו, אבל דעת הרמב"ם דאין הקנין משום הכנסה לרשותו אלא דהוא מעשה קנין וצריך להוסיף דהוא מגדר קנין חזקה שבזה שמושכה מרשות הבעלים לרשותו או לסמטא הוי בזה גדר בעלות שמראה בזה בעלות על החפץ הנקנה, ומה דלא קנה ברה"ר זהו דברה"ר אין בזה הוכחה על בעלות כיון דבעלים אין מניחין שם חפציהם, ולכן אם רק משך מקצת החפץ לסמטא או לרשותו הרי יש כאן כבר הוכחת בעלות על החפץ וכענין שאמרו בחזקה שאם החזיק בקרקע במקום א' קונה כל השדה, ולכן שפיר יש חילוק מדין מה דצריך להוציא החפץ מכל מקומו דזהו דין מיוחד במשיכה שצריך למשוך החפץ ממקום שהיה שם, וזהו החילוק ממסירה למשיכה דבמסירה אפשר לקנות אפי' במקומו ומשיכה להוציאו ממקומו, אבל מה דצריך למשיכה דוקא סמטא דזהו על הוכחת בעלות בזה מהני אפי' הוציאו מקצתו לסמטא וכנ"ל אכן מש"כ לכאורה הוא דלא כמ"ש בפ"ג הל' י"ד דגם להרמב"ם הוא משום גדר הכנסה לרשות ומש"ה לא מהני כליו של מוכר וחצר מהלכת אבל באמת י"ל דעכ"פ כיון דאינו אלא מגדר הכנסת רשות אבל מעשה הקנין בעצם הוא משום בעלות כנ"ל לכן סגי בהכנסת מקצתו ודוק בזה.
ומש"כ המ"מ דמדברי הרמב"ן בכתובות מוכח כדעת הרמב"ם דבריו תמוהים דבד' הרמב"ן מבואר להיפוך אלא דאין כאן סתירה דשם מיירי כשמשך מרשות הבעלים ועיין בשעה"מ פ"ג מה' גנבה שהאריך בזה.