אבן האזל על משנה תורה, הלכות מכירה· הרב איסר זלמן מלצר
פרק א · הלכה יז
כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע ונקנה או בכסף או בשטר או בחזקה. ואם אינו צריך לקרקע כגון ענבים העומדות ליבצר הרי זה כמטלטלין לקנין ויש להן אונאה.
בפ"ה מה' טוען כתב הרמב"ם טענו ענבים העומדים ליבצר ותבואה יבשה העומדת להקצר והודה במקצתן וכפר במקצתן ה"ז נשבע עליהן כשאר המטלטלין והוא שאינן צריכין לקרקע שכל העומד להבצר הרי הוא כבצור לענין כפירה והודאה, אבל אם היו צריכים לקרקע הרי הם כקרקע לכל דבר ואין נשבעין עליה אלא היסת עכ"ל. והך דינא הוא מחלוקת ר"מ וחכמים בשבועות דמ"ג וחכמים סברי דהוא כקרקע והשיג ע"ז הראב"ד וכ' המחבר פוסק כר"מ והרב פוסק כחכמים ואולי מפני שאמרו בכתובות סוף סוף כל העומד לגדור כגדור דמי וכו' וכתב המ"מ דפסק הרמב"ם כר"מ מהא דכתובות או דסובר דמחלוקת ר"מ וחכמים הוא בצריכים לקרקע, אבל באין צריכין לקרקע כלל אפי' חכמים מודו ופסק כחכמים. וכן כתב בפ"א מה' מכירה. אבל בה' שכירות לא חלק בין צריכין לאין צריכין. ושם נראה מלשונו דאפי' אין צריכין הם כקרקע לענין שומרים. שכך כתב שם אפי' ענבים העומדים להבצר הרי הם כקרקע לענין שומרים. נראה שהוא מחלק בין שומרים לדין אחר עכ"ל. והמ"מ כאן כתב ג"כ כדבריו שם לחלק בין צריכין לקרקע לאין צריכין. וכתב עוד וא"נ דשבועה שאני ותמה המל"מ דאיך אפשר דבשבועה אינו מחלק הא להדיא מחלק בפ"ה מה' טוען. וכן הקשה הלח"מ בפ"ה מה' טוען ודחק בזה.
והכ"מ כאן כתב ג"כ כדברי המ"מ לחלק בין צריכין לקרקע לאין צריכין. אח"כ כתב ג"כ דלענין שומרים אינו מחלק ודעתו כדעת הר"י הלוי ז"ל שהביא הטור בסי' צ"ה דהיינו טעמא דגבי שומר לאו כבצורות דמי כיון דלשמירה הן כשהם מחוברים לקרקע ואדעתא דהכי מסרינהו ניהליה הו"ל כקרקע דהא לאו למיתלשינהו מסרינהו ניהליה.
והנה מה דמפרשים המ"מ והכ"מ בדברי הרמב"ם דכונתו לחלק בעומדים ליבצר גופא בין צריכין לקרקע לאינם צריכים. כתב כן הר"ן בהלכות בשבועות פ' שבועת הדיינים. אבל אני תמה דהא כאן מבואר להיפוך שכתב ואם אינו צריך לקרקע כגון ענבים העומדות ליבצר. ומוכח דענבים העומדות ליבצר. תמיד אין צריכין לקרקע. והר"ן בעצמו הקשה ע"ז מהא דאמרינן בגיטין דף ל"ט ע"כ לא קאמר ר"מ אלא בענבים דכמה דקיימן מכחש כחשן ומוכח דמיירי באין צריכין לקרקע. וכתב דה"ק דאי קיימא טפי טובא מכחש כחשן. שלא ישהם שם זמן מרובה. אבל קשה דכיון דעכשיו צריכים לקרקע מה מהני מה דאח"כ יתלשם כשיגיע זמנם ובעיקר פירושא דמתני' דשבועות בפלוגתא דר"מ וחכמים מבואר להדיא בדברי הרמב"ם בפיהמ"ש שם וז"ל מחלוקת חכמים ור"מ הוא בענבים העומדים ליבצר והלכה כחכמים. אבל כשימסרם לו בתורת שמירה. ולענין מקח וממכר ודיני האונאה והודאה במקצת כשהיה עיקר התביעה שלא בתורת שמירה העיקר המכוון עליו שהם כמטלטלין שכל העומד ליבצר כבצור דמי. ומבואר להדיא כדברי הר"י מיגש ולפי"ז פשוט דאין כונת הרמב"ם בפ"ה דטוען לומר דבעומדים ליבצר איכא תרי גווני וכדמוכח מלשונו כאן. ולכן ברור בעיני דבדברי המ"מ כאן יש ט"ס. ומה שכתב דשבועה שאני צ"ל דשומרים שאני, והיינו דליכא תרי גווני בעומדים ליבצר ורק דבשבועות דמיירי לענין שומרים הוי כקרקע בכל גווני וכמו שכתב בה' טוען וכנ"ל.
אח"כ ראיתי שכבר עמד ע"ז הש"ך בסי' צ"ה שלא ראו דברי הפיהמ"ש דמבואר להדיא כדברי הר"י מיגש. אכן הש"ך לא עמד שם על כונת דבריהם של הר"י מיגש והרמב"ם בפיהמ"ש. דהוא מפרש דסוברים דרק לענין חיוב שומרים אמרינן דהוו כקרקע אפי' עומדין ליתלש ומפרש לשיטתם מתני' דעשרה גפנים טעונות מסרתי לך דהוא בדין שומרים ולזה הקשה דל"ל למתני במודה במקצת. אבל באמת אין כונתם כלל לזה אלא דכי מסרם בתורת שמירה אז אפי' עכשיו הד"ת רק בכפירה והודאה ולא נאבדו כלל וכמש"כ הרשב"א דמיירי שבצרן דלא הוי הילך ומ"מ פטור לשיטת הרמב"ם דדמי קרקע הוא כקרקע ומש"כ הרמב"ם דלענין כפירה והודאה הם כמטלטלין זהו אם לא מסרם בתורת שמירה, וכמש"כ הר"י מיגש וז"ל אבל מאן דמזבין לחבריה ענבים כשהם מחוברים למתלשינהו לנפשיה וכו' ודיינינן בהו דין מטלטלין בכל מידי כגון דין אונאה ושבועה וכיוצא בהן עכ"ל. וכן הוא דברי הרמב"ם בפיהמ"ש שהבאנו שכתב ולענין מו"מ וכו' כשיהיה עיקר התביעה שלא בתורת שמירה.
וראיתי להקצוה"ח שהלך ג"כ בדרך הש"ך וכתב טעם למה בחיובי שמירה הוא כקרקע משום דחסר קנין שמירה וכבר נתבאר דאינו דוקא בחיובי שמירה. אולם בזה יועילו דבריו ליישב קושיית הש"ך דלמה תנן דוקא במודה במקצת ולא בחיוב שבועה דשומרים. אבל לפי דבריו מיושב דכיון דליכא קנין חיוב שמירה לשיטת הרמב"ם דאינו מתחייב אלא בקנין א"כ אין הטעם משום דאין נשבעין על הקרקעות ומשו"ה תנן גבי מוב"מ.
והנה עוד הקשו הלח"מ והש"ך מהא דגיטין דף ל"ח דבעי למימר דהמקדיש עבדו אי מועלין בשערו ואוקימנא בשערו העומד לגזוז דתליא בפלוגתא דר"מ וחכמים ולדעת הרמב"ם והר"י מיגש לא דמי כלל דחכמים לא פליגי אלא בשומרים, עוד הקשה הלח"מ דהרמב"ם בהלכות מעילה פ"ה כתב דהמקדיש עבדו אין מועלין בשערו משום דכל זמן שהוא מחובר הולך ומשביח וטעם זה אמר שם בגמ' אליבא דר"מ ועיין מה שכתבו בזה הלח"מ והתומים דבהו"א נמי סבר טעמא דאשבוחי משבח ע"ש בדבריהם ולדעתי הם דחוקים.
ולכאורה היה נראה דמהג"מ דגיטין לא קשה כלל דהר"י מיגש הא כתב להדיא דלגבי שאר דברים הוי כמטלטלין כיון דאדעתא למשקל זבינינהו ניהליה, א"כ אפשר דמה דאמרו דדוקא גבי שומרים הוי כקרקע משום דלאו למתלשינהו מסרינהו אין הכונה דוקא משום דמסר לו שיהיו מחוברים, אלא לאפוקי מדיני קנין אונאה ושבועה דמיירי במכירה שמכר לו אדעתא למשקל וא"כ במעילה דמעל כמו שהוא מחובר שפיר הוי כקרקע, אכן ממה שכתב הרמב"ם בהלכות מעילה טעמא דאשבוחי משבח דאמר בגמ' אליבא דר"מ מוכח דסובר דבלאו האי טעמא הי' דינו כמטלטלין ודוקא גבי שומרין הוי כקרקע, ונראה דטעמו הוא ממה שכתבו בתוס' שהוכיח הר"ח לפסוק כר"מ מהא דקיי"ל כר"ש בפ' הכונס דאם אכלה פירות גמורים משלמת פירות גמורים ואף שכתב הש"ך לחלק משום דהכא תלשה הבהמה אבל באמת כתב הרשב"א בשבועות דהכא בפלוגתא דר"מ ורבנן מיירי נמי בתלשם השומר דאי לא"ה הוי הילך ומ"מ סברי רבנן דהוא כקרקע וזהו לשיטת הרמב"ם דדמי קרקע הם כקרקע, איברא דהרשב"א בעצמו אינו סובר כן ומעמיד מתני' בתלש חמש ונשארו חמש, אבל עכ"פ לשיטת הרמב"ם כתב דמיירי בתלשם ומטעם דמי קרקע, ומוכח דמה דהוי כמטלטלין בהכונס אינו משום שתלשה ומה שכתב הש"ך דלענין שומא אגב ארעא שאני אינו מוכרח, עכ"פ הר"ח שהוכיח מהא דאכלה פירות גמורים לפסוק כר"מ ע"כ אינו מחלק, וא"כ נוכל שפיר לומר דגם הרמב"ם אינו מחלק ורק דאינו רוצה לפסוק כר"מ ומחלק כחילוקו של הר"י מיגש בין שומרים למילי אחריני, ולכן סובר באמת דדוקא גבי שומרים דלהדיא מסרינהו שיהיו מחוברים. ולכן גבי מעילה היה מן הדין שיהיה כמטלטלין אי לאו טעמא דאשבוחי משבח, ולכן סובר הרמב"ם דאף דהגמ' בגיטין בעי למימר דהמקדש עבדו תליא בפלוגתא דר"מ וחכמים, ומוכח דאינו מחלק בין שומרים לשאר דברים, אבל כיון דמוכח מהא דכתובות דאמרינן כל העומד לגדור כגדור דמי, וכן קיי"ל כר"ש דאכלה פירות גמורים משלמת פירות גמורים, ולכן ע"כ אנו צריכין לחלק בין שומרים לשאר דברים כחילוקו של הר"י מיגש. וזה שפיר כתב הש"ך להוכיח מסוגיא דהכונס גופא דאין הלכה כאן כר"מ משום דאמר שם דן רב כר"מ ופסק הלכתא כר"ש ואי גם בזה הלכה כר"מ א"כ למה לא הזכיר כאן נמי ר"מ וע"כ דבהך פלוגתא אין הלכה כר"מ והיא ראיה נכונה, וא"כ ע"כ מוכח מכאן שיטתו של הר"י מיגש והרמב"ם לחלק בין שומרים לשאר דברים. ולכן אף דבגיטין הוי סובר בסוגיא דאין חילוק ואמר הך סברא דאשבוחי משבח רק לר"מ, אבל לפי"מ דמוכח מהכונס ומכתובות דצריך לחלק בין שומרים לשאר דברים ע"כ גם להלכה לחכמים צריך לתירוצא דאשבוחי משבח ולכן כתב כן הרמב"ם גבי מעילה. אח"כ מצאתי בת' הרי"ף החדשות סי' ח' שכתב ג"כ לחלק כד' הר"י מיגש והרמב"ם ומדבריו מוכח דדוקא על דעת לתלוש הוי כמטלטלין ולפי"ז מיושב הא דגיטין כנ"ל, אבל לדעת הרמב"ם צ"ל כצ"ל.
ומה שכתב המ"מ דדין החזקה נתברר בפרק המוכר את הספינה על מתני' דהלוקח פשתן מחובר מחבירו ותלש כל שהוא קנה ותמה עליו הכ"מ דזהו ע"פ פי' רשב"ם שם אבל הרמב"ם כתב שם דהוי כאינו צריך לקרקע עמש"כ בפ"ג הל' י"ח.