אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· הרב איסר זלמן מלצר

פרק טז · הלכה ה

הלכה ב

וכן חתיכה של נבלה או של בשר בהמה או חיה או עוף או דג הטמאין שנתערבה בכמה אלפים חתיכות הכל אסור עד שיגביה אותה חתיכה, ואחר כך ישער השאר בששים, שאם לא הגביהה הרי הדבר האסור עומד ולא נשתנה והחתיכה חשובה אצלו שהרי מתכבד בה לפני האורחין.
התוס' בחולין דף ק' הקשו וז"ל וא"ת דמשמע הכא דחתיכת נבלה לא בטלה ובפ' בתרא דעכו"ם משמע דבטלה דפריך אי דבר שבמנין ליתני חתיכת נבלה ומשני דתרתי אית לי' דבר שבמנין ואיסורי הנאה עכ"ד, ונראה דאף דתנן במתני' סתם חתיכת נבלה הא ביארו בגמ' דמיירי בחתיכה הראוי' להתכבד ולא הוי כלל משום דבר שבמנין, וכן מוכח מדברי הרמב"ם לפנינו שבהל' ג' כתב דין דבר חשוב ומנה שבעה דברים, ומוכח דלית לי' דבר שבמנין ואח"כ כתב דחתיכה הראויה להתכבד לא בטלה, והנ"מ בין שני הדברים דשבעה דברים הוא שהם חשובים מחמת עצמן והם דברים מסוימים, וחתיכה הראוי' להתכבד הוא מצד גדלה וחשיבותה.
ומתני' דע"ז לא איירי בחתיכה הראוי' להתכבד דהא לא פריך בגמ' אלא משום דבר שבמנין, וע"ז מתרץ דהאי תנא אית לי' דבר שבמנין ואיסוה"נ וכן כתב הרמב"ם בפיה"מ שם דמתני' אתא כר"מ דסבר דבר שבמנין אלא דהאי אית לי' דוקא באיסוה"נ וכמבואר בגמ'.
והנה הגר"א ז"ל בסי' ק"י הקשה על הרמב"ם דבגמ' מוכח דלרבנן נמי אתיא מדפריך וליתני אגוזי פרך והוכחה זו לא מוכחא דהא ר"מ נמי מודה באגוזי פרך ושפיר פריך ואי דליפרוך לר"מ ליתני סתם אגוזים מנלן דפשיטא לגמ' דסתם אגוזים נמכרים במנין.
עוד הקשה הגר"א ז"ל למה השמיט שער נזיר דג"כ הטעם משום דבר שבמנין ואיני מבין דבריו דהרמב"ם ודאי לא פסק דבר שבמנין אלא שבעה דברים, ורק דהוסיף להקשות מסוף הלכות פסוהמ"ק דכ' שער נזיר, אכן באמת לא כ' הרמב"ם אלא באורג מלא הסיט והיינו דארגו בבגד, וי"ל דכיון דעשה ממנו חלק בגד כבר לא שייך ביטול, ולא כמש"כ הר"י קורקוס בפ"ג מהל' בכורות דדמי לבגד שאבד בו כלאים, דבזה כבר כתב רש"י בסוף תמורה דלא דמי כלל דעיקר כלאים הוא העירוב וכולו נאסר ולא שייך ביטול, אלא דהוא מגדר טומאת משא לא בטלה, ומצאתי שזה כתב המל"מ פ"א מהל' מטמאי משכב ומושב רק שהוא כתב זה על דברי הכ"מ והר"י קורקוס ודימה לבגד שאבד בו כלאים, וזה א"א דא"כ אפי' מקצת חוט שאין בו מלא הסיט ג"כ אסור וע"כ דדוקא מלא הסיט דכיון שארג בו חלק מהבגד, אבל בל"ז לא דמי לטומאת משא דבגד דמי גם למגע שלובש כל חלק מהבגד ודמי לנוגע בכל התערובות דבטל, ורק טומאות שהמשא הוא דבר כללי ואינו מתיחס למקום מיוחד, ולכן צ"ל דמשהו חוט בטל כיון דאין לו שם בגד ובטל בשאר חוטין אבל מלא הסיט כיון דיש לזה מקצת שם בגד אמרינן דמצטרף עם כל הבגד וביחד נעשה בגד שלם ולא שייך ביטול כיון שביחד נעשה בגד.
ואולי נימא באופן פשוט דמלא הסיט הוא חשיבות בפ"ע ולא חשיב כשאר דברים החשובים, ורק דבזה יקשה דהא בסוף תמורה פריך וליבטול ברובא ומשני בציפרתא, אבל כי נימא משום דדמי לגדר טומאת משא נוכל לומר דבבכורות דף כ"ג שו"ט בגמ' ולא פסיקא לי' דטומאת משא לא בטלה, ולכן אפשר דבתמורה לא הוי סבר הגמ' דלא בטל וסבר דטומאה כמאן דליתי' וכן איסור ג"כ נתבטל לגמרי.
אכן בפ"ג מהל' בכורות פסק הרמב"ם דגיזת בכור שנתערבה אפי' בכמה אלפים הרי הוא דבר חשוב ואוסר ועיין השגת הראב"ד שם, אבל נראה לי דגם זה אינו משום דבר שבמנין דהרמב"ם סובר דאינו מקדש אלא שבעה דברים, וגיזת בכור הכונה כל גיזת הבכור שנתערבה בהרבה גיזות פשוטים, וזהו דבר חשוב כמו גדר חתיכה הראויה להתכבד ואף דחתיכה הראויה להתכבד אם נחתכה בטלה וכאן הגיזה אינה במקום אחד ונתערבה בין כל הגיזות, אבל באמת אין אנו אומרים דדמי ממש לחתיכה הראויה להתכבד, אלא דהוא גדר כזה דכיון שיש כאן גיזה שלמה של שה הוא דבר חשוב ולא בטל, והך דינא דוקא בגיזה ולא בשער דשער נזיר אף שיהי' שער של הנזיר כולו אינו חשוב דמשער עושים שק כמפורש במתני' ואינו חשוב ודוקא גיזה שעושים בגד חשוב אבל עכ"פ אינו כלל משום דבר שבמנין אבל מתני' דע"ז אית לי' דבר שבמנין ואגודה של שער נזיר אם מוכרין כמותה במנין וכן של פט"ח אינן בטלין.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה