אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· הרב איסר זלמן מלצר

פרק טו · הלכה לד

הלכה לג

וכן בשר דג טמא מליח שנבלל עמו דג תפל טהור נאסר מפני צירו.
במה דכתבו התוס' בחולין דף צ"ט בשם ר"ת על הא דאמר שאני ציר דזיעה בעלמא הוא דהוא משום דכיון דהוא מדרבנן לא אסר ר"י בזה מין במינו, והקשו ממה שכתבו התוס' בדף צ"ז ד"ה בס' דסתם יינם אסור במין במינו לר' יהודא, ואמרתי דאולי אפשר לומר עפ"מ שכ' הש"ך דלר' יהודא אזלינן בתר שמא, ולכן אפשר דציר דגים טמאים אין טעמן שוה עם ציר דגים טהורים, אלא משום דהוא חד שמא הוי מין במינו, ולפ"ז נוכל לומר דהנה יש ב' טעמים א' משום דמין בשאינו מינו מתבטל הטעם ומין במינו מחזקו, וב' דילפינן מדם הפר ודם השעיר, והנה הא דאזלינן בתר שמא הוא דוקא אי ילפינן מקרא, אבל משום סברא הוי לן למיזל בתר טעמא דאם אין טעמן שוה א"כ מתבטל במציאות כמו מבשא"מ, וא"כ נוכל לומר דדוקא היכי דאין טעמן שוה דנלמד מקרא בזה אמרינן דבדרבנן לא ילפינן אבל בטעמן שוה דנלמד מסברא בזה אפי' בדרבנן ודוק.
בגמ' חולין דף צ"ח ע"ב חידוש הוא ופרש"י דלכתחילה היתר מבטל איסור וברבינו גרשם פי' דחידוש הוא דאיסור נתבשל עם היתר ואינו אוסרו נ"ב לכאורה תמוה דהא בטל ברוב ואינו חידוש ונראה דכונתו משום דאיכא ב' פסוקים חד על מין במינו דלא בטל וחד דבטל ופריך בגמ' מאי חזית דגמרינן מהיאך נגמר מהאי ומשני חדוש הוא והיינו דכיון דמסברא צריך להיות מין במינו לא בטל וכמש"כ הר"ן דמין במינו אינו מבטלו אלא מחזקו וכיון שהוא חידוש ויש שני פסוקים צריך ללמוד מקרא דאיסורא ולא מקרא דהיתרא ונאמר דהיתרא הוא חידוש, וכן לקמן גבי טעם כעיקר מסתבר דצריך להיות אסור כיון דמרגיש טעם האיסור.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה